בנם של הילה ושי. נולד בשנת תשס"ב (2002) ביישוב קריית ארבע בעשרת ימי תשובה, ונקרא ע"ש המזמור בתהילים "לדוד ה' אוֹרִי וישעי".

אח להדר, חרות, אלעד ואביה.

אוֹרִי עבר ליישוב פדואל בשומרון בכיתה ג', שם גדל והתחנך. ילד ונער בעל נוכחות עוצמתית וקסם מיוחד. הביא איתו אור גדול לכל מקום שאליו הגיע, והקרין שמחת חיים וחיוניות. ניחן בביטחון עצמי ובאומץ לב. היה אוהב אדם, רגיש, מתחבר ונוגע בלבבות, ותמיד מוקף חברי אמת, שליוו אותו לאורך הדרך.

במהלך השנים, וככל שבגר, אוֹרִי פיתח קשרים משמעותיים רבים, העריך את החברויות והשקיע בהן זמן ורגש. ביחסיו עם הסובבים אותו באו לידי ביטוי תכונותיו המרכזיות, ובהן נדיבות, נתינה, יושר והכלה. אוֹרִי לא הלך סחור סחור. נהג לדבר עם מכריו בכנות, בגילוי לב ובישירות, ועם זאת תמיד מתוך התחשבות ברגשותיהם.

המשפט שהיה שגור בפיו, "אין שלי, יש שלנו", ביטא את האישיות המיוחדת שלו, את רצונו לחלוק ולשתף עם האחרים את מה שנמצא ברשותו, ואת היותו מוטמע בתוך הכלל, חלק מהחברה שעוטפת אותו, ולא רק אדם פרטי.

במשך השנים חקר את דרכו בעולם, בירר ושאל, ולבסוף בחר לו דרך משלו, ועשה זאת מתוך כבוד גדול להוריו, למשפחתו ולסביבתו. התאפיין בנקודת מבט ייחודית ופורצת דרך על המתרחש סביבו, ובהתבוננות אופטימית על המציאות, שאפשרה לו להתמודד עם אתגרים רבים בקלות וברוגע, מבלי לחשוש יותר מדי.

אוֹרִי היה איש של עבודת כפיים, שנהנה לעבוד בנגרות ובבניין. לא נרתע מעבודה קשה, ועם זאת ידע גם לבלות וליהנות באווירה רגועה ומשוחררת, והיה מחובר מאוד לים ולטבע. לא אחת אמר בחיוך: "כשעובדים – עובדים, וכשנחים – נחים".

כשהחליט לעמוד במשימה כלשהי, בלימודים בבית הספר או בהמשך חייו, עשה זאת בנחישות וביסודיות, השקיע את כל כולו, והוכיח שהוא מסוגל ויכול. כל פעולה עשה בדרכו, מתוך מוטיבציה פנימית, וללא הנחיה חיצונית כובלת.

עם סיום לימודיו בתיכון למד במכינה הקדם-צבאית "איתן" במעלה אדומים, המשלבת בין לימוד תורה, עשייה חברתית והכנה לשירות הצבאי. אוֹרִי עשה שם חיל, גילה כוחות של מנהיגות ויצירתיות, והיה אהוב על כולם. ראש המכינה, הרב עדיאל אזרד, סיפר שאוֹרִי היה מהחלוצים בחוליית העשייה במכינה, ולצד הלימוד הסדור השקיע רבות בעבודה חקלאית ובבנייה. בלט בהשתתפותו בפרויקטים חברתיים, כגון הקמת דירה לחיילים בודדים, בניית חווה ודיר בתחומי המכינה והתנדבות בקהילה.

בתום לימודיו במכינה, שנמשכו שנה וחצי, התגייס אוֹרִי לצה"ל ושובץ כלוחם בחטיבת "גבעתי". במסגרתה התקבל לסיירת גבעתי, יחידת הסיור המובחרת של החטיבה. עבר בהצלחה את מסלול ההכשרה התובעני של לוחם בסיירת, הנמשך כשנה וחודשיים וכולל בין השאר אימוני חי"ר מתקדמים, לוחמה בטרור, ניווטים, חבלה וצליפה. גם בשירותו הצבאי, כמו בבית הספר ובמכינה הקדם-צבאית, מילא למופת את המשימות שהוטלו עליו, חתר למצוינות ופעל במסירות ובמקצועיות. בשירותו היה סמל לרעות, אכפתיות ואהבת הארץ. בחלוף הזמן קיבל דרגת סמל ראשון.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר הוזעקה יחידתו של אוֹרִי לעיר שדרות. הם חתרו למגע עם המחבלים שפלשו אליה, ונלחמו בגבורה. לאחר שהושגה בחזרה השליטה על העיר, נשלחה הסיירת לקיבוץ נחל עוז, הסמוך לצפון רצועת עזה, כדי לחסל את חוליות המחבלים שפשטו עליו. כלוחם בסיירת השתתף אוֹרִי בקרב ארוך עם המחבלים, שנמשך עד שעות הלילה ברחבי הקיבוץ. במהלך הקרב עברו הלוחמים מבית לבית, חילצו את התושבים שהיו נצורים במרחבים המוגנים שבבתיהם, הדפו את מתקפת הטרור וטיהרו את הקיבוץ ממחבלים.

עם כניסת כוחות צה"ל לרצועת עזה, בתחילת התמרון הקרקעי בסוף אוקטובר 2023, נלחם אוֹרִי בעוז רוח ובנחישות עם כוחות סיירת גבעתי בחלקה הצפוני של הרצועה, והשתתף בין השאר בפשיטות על יעדי טרור במרחב העיירה ג'באליה.

אחרי כמה חודשי לחימה, אוֹרִי שוחרר משירות סדיר בדרגת סמל ראשון.

בעקבות שירותו הצבאי והחוויות הקשות שחווה במהלכו התמודד עם תסמיני פוסט-טראומה. בערב שבת הגדול תשפ"ד, שבת שלפני חג הפסח, תש כוחו.

אוֹרִי אפשטיין נפטר ביום י"א בניסן תשפ"ד (19.4.2024). בן עשרים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב עלי זהב בשומרון. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.

משפחתו וחבריו של אוֹרִי שוקדים על הקמת מיזם הנצחה רחב היקף במכינה הקדם-צבאית "איתן", שבה למד. במרכז המיזם בניית המרחב הטיפולי "אור איתן", שיספק לבוגרי המכינה תמיכה רגשית וכלים להתמודדות עם אתגרי החיים. המרחב יהווה מקום לחיזוק, הכלה ושיקום, ברוחו של אוֹרִי, שהיה איש חסד ודאג תמיד לאחרים. כמו כן, ארבעה מתחמי מגורים חדשים במכינה ייקראו על שם בוגרים שנפלו, בהם אוֹרִי. לזכרם יוקם גם חדר לימוד והנצחה, שיזמין חניכים ובוגרים לשאוב השראה ממורשתם ומהערכים שהנחילו. כתבו מארגני מיזם ההנצחה: "פרויקט זה אינו רק זיכרון. הוא תנועה קדימה, ביטוי חי ונושם של ערכים ושל אהבה".