בנם של יעל ודב. נולד ביום י"ד בטבת תשס"ב (29.12.2001) ברעות. ילד שביעי במשפחה שבה שמונה ילדים, אח לאליקים (אליק), מירב, אהוד, אלעד, אביתר, מיתר ותמר.

איתן גדל ברעות\מודיעין, למד בבית הספר היסודי "נתיב זבולון" ובתיכון דתי "אמית", ובישיבת "מחניים" שבגוש עציון בשנה שלפני הגיוס.

איתן היה ילד בלונדיני שובה לב, שובב עם מבט תמים. בגיל חמש הוא כבר ידע לשיר את כל המילים של ״זמר הפלוגות״ של נתן אלתרמן: "אֶת זֶמֶר הַפְּלֻגּוֹת נָשִׁיר נָא לְמַזְכֶּרֶת, / אָפֵל, אָפֵל הַוָּאדִי: הַמִּשְׁמָר, הָכֵן! / הָלְכָה, הָלְכָה פְּלֻגָּה בַּלַּיְלָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת, / הָלְכָה פְּלֻגַּת שָׂדֶה לָאֵשׁ וְלַמָּגֵן".

בנעוריו הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא", השתתף בקורס מדריכים צעירים והיה למדריך בתנועה. עבור חניכיו שימש אוזן קשבת, והם העריצו והעריכו אותו.

מגיל צעיר בחר להתמודד עם אתגרים, עם קשיים ועם פחדים ולעמוד בהם בעזרת כוח רצון ושליטה עצמית, כפי שהוריו תיארו: "איתן היה מצטיין בכל דבר – מצטיין כפועַל לא כתיאור. דברים לא באו לו בקלות: הוא פחד מנטישה ומגנבים ומהחושך – אבל הוא עבד בלהצטיין". למשל, כשחזר מסניף תנועת הנוער בחר במודע ללכת בדרך החשוכה כדי להתמודד עם הפחד.

התגייס ליחידת אגוז בנובמבר 2020, ויצא לקורס קצינים בקיץ 2022. סיים את מגמת להב בהצטיינות ואת הקורס כולו סיים בפברואר 2023. בסיום קורס הקצינים שובץ לתפקיד שרצה – מפקד צוות (מפק"צ) טירונים ביחידת אגוז. מפקד מסור ונערץ, איתן אהב לחנך ודאג לחייליו. חשוב היה לו לחבר אותם למורשת ולערכים, כדי שיבינו את תכלית עשייתם, והוא הדריך אותם לנחישות ולמצוינות. מהיום הראשון דיבר איתם על חשיבות המקצועיות והכינם למלחמה, וביום כיף צוותי בחר לקחת אותם לסיור מורשת קרב בכפר עציון. הוא הוביל את הצוות להצטיינות מיוחדת, עליה קיבל באוגוסט 2023 אות קצין מצטיין חטיבת הקומנדו.

במהלך שירותו הביא לידי ביטוי את יכולותיו הגבוהות ואת ערכיו. למשל, כאשר שימש מפקד כיתה מתרגל, הוטל עליו לפקד בעת פינוי דֶמֶה של פצוע בשטח סבוך שדרש מאמץ רב מהצוות. החיילים ויתרו והעדיפו ש"הפצוע" ילך ברגל, ואיתן, שרצה לשמור הן על אמינות ומקצועיות והן על נאמנות לחבריו, נקלע לדילמה פיקודית. כדי לפתור אותה השתמש בדוגמה אישית: הרים את "הפצוע" לבדו, סחב אותו על גבו כמה מאות מטרים, ואז בלי אומר ודברים הצטרפו אליו חברי הצוות. הדבר עלה בקנה אחד עם אמונתו ודרכו, שאותן ביטא במחברתו: ״הדבר הכי חשוב למפקד הוא דוגמה אישית״.

באיתן, עלם חן יפה תואר ועניו, היה שילוב מופלא של קשיחות ורגישות. מגיל צעיר נמשך לצבא ולגבורה והעריך את גבורתם של מגיני גוש עציון במלחמת העצמאות ואת לוחמי שיירת הל"ה: משפט הסטטוס הקבוע שלו ב"ווטסאפ" היה ציטוט מפי מוש זילברשמידט, מפקד גוש עציון במלחמת העצמאות: ״מה אנו ומה חיינו, העיקר הוא המפעל בו אנו חיים, נכה באויב בכל מקום... תשובתנו נחושה – נצח ירושלים״.

ההיבט הרגיש באישיותו התבטא בכמה מובנים. איתן הקפיד על כיבוד אב ואם – תמיד הקשיב להם באורך רוח, וגם כשחזר הביתה עייף אחרי שבועות של שינה מועטה, סייע בהכנת סעודת השבת. קשר טוב שרר בינו ובין אֶחיו ואחייניו, ובין השאר סייע בלימודים לאחותו הצעירה תמר ולאחייניו, תמיד בסבלנות אין קץ ובלי התנשאות. מיכאל אחיינו העיד עליו שהיה המורה הטוב ביותר לקריאה בתורה. תמיד ראה את האדם שמולו, במיוחד את מי שמצוי בקושי, ושם לב לפרטים הקטנים, הרבה להתנדב ודאג לסביבתו הקרובה והרחוקה.

הוא ניחן בכוח רצון חזק ובחתירה למצוינות, וכל דבר שבחר לעשות, עשה ברצינות רבה, במרב ההשקעה, בהתמדה, בשקט ועם כבוד לזולת. "איתן היה יכול להיות מצחיק מאוד אבל גם רציני עד אימה, ותמיד בכנות מוחלטת, בכל תחום", כתב אחיו אליק. בחיוכו הרחב, בעיניו הטובות ובדרכו המיוחדת הצליח לכבוש את ליבם של רבים והיה מנהיג ציוני אמיתי, כדברי מכריו.

בשמחת תורה תשפ״ד (7 באוקטובר 2023 ) היה איתן בחופשה בבית. עם קבלת השמועות הראשונות על המלחמה בדרום עזב את בית הכנסת וחזר לבסיס. משם נסעו הוא וארבעת חבריו הקצינים בפלוגת אגוז לקיבוץ נירים ועסקו בטיהור המקום, הצלת תושבים והגנה על היישוב מחדירה נוספת.

כמה ימים אחרי הלחימה בקיבוץ נירים בשמחת תורה ונפילת שניים מחבריו הטובים, תיארוֹ אביו לאחר שפגש בו לזמן קצר: ״איתן כמו צוק. כאילו שום דבר לא נשבר בו, הוא רק היה נחוש יותר". באותו המפגש אמר לאביו: "זאת המשימה של הדור שלנו, ואני מוכן".

לאחר שחזר לפקד על צוותו בהכשרה, וכשהתברר שהצוות ימשיך בהכשרה ולא ייכנס ללחימה בעזה, התעקש לעזוב את התפקיד ולהשתתף בלחימה, אף כחייל מן השורה. לאחר תפקיד קצר כקשר של מפקד היחידה קיבל תחת פיקודו צוות לוחמים בוגר של פלוגה ב׳. תחת פיקודו ובמשך כחמישה חודשים השתתף הצוות במספר מבצעים בלחימה בעזה ובהם כיבוש בית החולים נאצר, טיהור שכונת חאמד, חילוץ גופות חטופים מחאן יונס וכיבוש רפיח. בפעולות אלו גילה מנהיגות, יכולת פיקוד תחת אש, מקצועיות גבוהה, אהבה וכבוד לחייליו ומוטיבציה גבוהה למשימות ולאתגרים, והפך את הצוות להיות הצוות המוביל ביחידת אגוז. בכל הפעילויות לא נפגעו חיילים מהצוות שלו.

בקיץ 2024 עלתה יחידת אגוז צפונה וייעודה העיקרי - כוח מהיר במקרה של חדירה של חיזבאללה לישראל, ואיתן נחשף להרס ביישובים. ערכיו של איתן כלוחם יהודי, שרואה את ייעודו בצבא כממשיך את שרשרת הלוחמים והגיבורים לחרות ישראל, דחפו אותו לבקש ולשכנע את מפקדיו עד לרמת מפקד האוגדה ליזום מבצעים מיוחדים בתוך הכפרים והבונקרים של כוחות רדואן. זו הייתה תקופה מאתגרת עבור איתן, שהביאה לידי ביטוי מקסימלי את יכולת התכנון המדוקדקת, ההבנה המבצעית, אימונים ללא פשרות, יכולת לימוד ופיקוד מבצעי. ערכיו ויכולותיו המקצועיות הובאו לשיא במבצע, שהביא הישגים מודיעיניים ומבצעיים משמעותיים ובעיקר, כפי שהדגיש מפקד האוגדה תא״ל שי קלפר, את הביטחון ביכולת של צה״ל להשמיד את כפרי המגע של חיזבאללה, ולאפשר לתושבי הצפון לחזור לבתיהם.

במהלך שנת 2024, בהפוגות מהלחימה, הכיר את נעם הם נפגשו והתפתחו ביניהם חברות עמוקה וזוגיות. היא נשבתה בקסמו האישי, באש שבעיניו ובחיוכו. הם שוחחו על משמעות החיים ועל העוצמה הנדרשת מכל אחד בימי מלחמה.

לאחר מספר מבצעים נוספים מאחורי קווי האויב יצא צה״ל למבצע "חיצי הצפון" שנועד לחיסול כפרי המגע והתשתיות התת-קרקעיות של חיזבאללה. את המבצע הזה הובילה חטיבת הקומנדו, בראשה יחידת אגוז, בראש היחידה פלוגה ב׳ ובראשה צוות אוסטר שלמעשה הוביל את צה״ל בתמרון היבשתי בלבנון. הם נכנסו ללבנון ביום שני בלילה 30 בספטמבר. לאחר שהייה של יום אחד בתוך השטח הסבוך והממולכד בפאתי הכפר אל עדייסה הגיעו לפנות בוקר 2 באוקטובר לבית (האיתור), שאיתן החליט לכבוש כדי להיות מוכנים בצורה המיטבית להמשך הקרב. בבית זה נתקל הצוות בחוליית מחבלים שהופתעה גם היא מכניסתם השקטה והתחולל קרב יריות בתוך המבנה. שלושה ובהם איתן נפגעו במכת האש הראשונה, הוא נפגע בחזה אך התאושש וחזר עם חייל נוסף אל תוך המבנה בכדי לנסות לחלץ את חייליו שנלכדו תחת אש המחבלים. הגבורה והאומץ של איתן בכניסה השנייה אל הבית תחת אש אפשרו לחיילי החוד להיחלץ אל הגג ולצאת החוצה.

בקרב זה נפגע איתן קשה בשתי רגליו, חולץ החוצה מהמבנה על ידי חייליו ולאחר טיפול רפואי קצר הממשיך לפקד ולנהל את הקרב עד לקבלת הפיקוד על ידי סמל המחלקה. רק אז איתן חולץ מתוך שטח האש באלונקה ובמסע קשה וארוך ותחת אש בתנאי שטח כמעט בלתי אפשריים, שרק הרעות בין לוחמים יכולה להסביר. הוא הגיע לנקודת הפינוי הרכובה קרוב למשגב עם ומשם ברכב ובמסוק לבית החולים זיו בצפת, אך שם נקבע מותו מאובדן דם.

סגן איתן יצחק אוסטר נפל בקרב בערב ראש השנה, כ"ט באלול תשפ"ד (2.10.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

יחד איתו נפלו בקרב אור מנצור הקשר שלו, איתי גיאת קצין ביהלום, ונזר איטקין לוחם בצוות שמשון. בהמשך הקרב חוסלו המחבלים, הכפר נכבש והמארב שחיזבאללה הכין לכוחות צה"ל בתוך הכפר נחשף והושמד.

בכל מאודו, סיפרו בני המשפחה, חש איתן שליחות ולחם במסירות כדי לחסוך מהדור הבא מלחמה נוספת. "הוא היה נחוש לאפשר לנו לחיות", כתב אליק אחיו. באחד הסרטונים ששלח למשפחתו אמר: "משפחה יקרה, אנחנו בדרך לעוד כניסה דרומה. כמו שאתם יכולים להבין, המלחמה הזאת כבר מזמן נהייתה מלחמה על הרוח, וברוח אני חזק. כמו שאמר ישראל גלילי: 'השורות אצלכם אומנם דלילות, אך הרוח תמלא את הפרצות'. אוהב מאוד, מחכה כבר לראות אתכם בבית. שלכם, איתן". ביום 30.9.2024 שוחח עם אחיו אביתר לפני שכיבה את הטלפון ונכנס עם היחידה ללבנון. בשיחה סיפר שהוא יוצא למשימה חשובה, ערכית ומסוכנת ושהצוות שלו מוביל את התמרון של האוגדה. כן אמר בהשלמה שייתכן שלא ישוב מהמשימה, אך שאינו מוכן לוותר עליה. בסרטון ששלח למשפחה אמר: "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחריו... התכוננו הרבה, זה הערכים שגדלנו עליהם בבית. המשימה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אנחנו מוכנים, מגיעים חזקים, אני רואה את זה כזכות היסטורית... אני מכיר ומודע לגודל האחריות שמונחת על כתפיי ועל הלוחמים שנלחמים תחתיי. אין גאה ממני להיות חלק מהמשפחה ולהוביל קדימה לקראת הגשמת המשימות. זוהי הזדמנות להגיד לכם: שנה טובה. אני אוהב אתכם מאוד".

ספד לו אביו: ״השנה האחרונה, שנת המלחמה, הוציאה ממנו את הלוחם ואת המפקד שדורש ודואג. אך הקרבות והמראות והאובדן של חברים לא שינו את הבן האוהב והדואג לאימא ... זה לא שהקדוש ברוך הוא לוקח את הטובים, זה אנחנו שעושים את זה: הטובים בוחרים להיות מקדימה. לאיתן היו הרבה אפשרויות ללכת הצידה, לוותר, ובכל פעם הוא התנדב ובחר ורצה להיות ראשון, לפני כולם, צועק 'אחריי! עד הניצחון'".

בת זוגו נעם כתבה: ״איתני, ‎שלומי קשור בחוט אל שלומך. ‎איך במנהיגות שקטה אתה מוביל. מטיס מעלה את סובביך, בכל התחומים. ‎מזיז הרים במשב רוח רענן. ‎איתן. ‎באת בדיוק בזמן הנכון, ברגע הנכון. ‎מוטטת את המבצר השקוף סביב הלב שלי, ראית אותי. ‎היכולות שלך לחדור מעבר לשכבות ההגנה הן לא רגילות. ‎השילוב בין העדינות לקשיחות יוצר את הנשמה היפה שלך. ‎היכולת לעשות כל דבר באופן פנומנלי. בכל תחום, בכל מישורי החיים. ‎להיות האדם הכי טוב עבור ארץ ישראל, עבור עם ישראל, להיות האדם הכי טוב עבור קרוביך, עבור משפחתך ‎ועבורי ... ‎‎תודה על שיעורי חיים. סללת לי דרך. ‎אני מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות גדולה להיות לצידך בשבעת החודשים האחרונים בחייך. ‎זכות גדולה ללמוד מהאיש שאתה, להרגיש אותך ... ‎היית לי לחוף מבטחים, למים חיים, לבית. ‎אני אוהבת אותך בכל ליבי ... עוֹד יִזְכֹּר לָנוּ אַהֲבַת אֵיתָן".

איתן, כתבו בני המשפחה, הוא הדוד הלוחם של עמוס מיכאל וסימונה אוסטר. אביגיל, איילת, שירה רועי ונגה רוט. ארבל כרם גפן ותבור אוסטר. טליה, הדס, דגן, נחל ואורי אוסטר. עברי אוסטר. קמה עיני אוסטר. כולנו מקווים, כתבו, שבזכות גבורתו של איתן וחבריו יוכלו אחייניו של איתן להתחנך וללמוד על ערכיו דרכו ואומץ ליבו ולהכיר תודה לו ולדור שלו, אך לא יצטרכו גם הם לשוב ולהילחם על גבולות הארץ הזו.

משפחתו הקרובה יזמה את הקמת עמותת "רוח איתן" המיועדת לסייע ל״איתןים״ נוספים לצמוח בעם ישראל וללמד בדרכו ציונות ומנהיגות בבתי ספר תיכון, במוסדות קדם-צבאיים, בצה"ל ובקמפוסים אקדמיים.

מוקירי זכרו הוציאו מדבקות עם תמונתו וציטוטים מפיו ומפי לוחמי עבר שהעריך: "היינו במצבים יותר מורכבים, ויצאנו מכל המצבים האלה עם ידינו על העליונה. וגם עכשיו יהיה ככה"; "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחוריו"; "אדם אינו נמדד במכלול הפחדים והכישלונות שלו אלא ביכולתו להתמודד עימם"; ו"הרוח תנצח את המלחמה, המקצועיות תקבע את המחיר".

ליד בית הכנסת ברעות יש משעול על שם איתן אוסטר, ובהקדשה מצוטטים דבריו לחייליו כשבוע לפני המלחמה - ״בכל דור ודור יש גיבורים! והמדינה והעם לא יוכלו להתקיים בלי אותם גיבורים. כשתגיע השעה ויקראו לנו אנחנו נגיע! זה טבוע לנו בד.נ.א".

הוקם אתר אינטרנט לזכרו, ובו סרטונים ששלח למשפחתו, קטעי וידאו, תמונות וסיפור חייו: eitan.oster.io

דפי אינטרנט הוקדשו לאיתן באתר של בית הנשיא, באתר עיריית מודיעין-מכבים-רעות ובאתר תנועת "בני עקיבא".