ידידיה היה עם שקט ושלווה פנימית, שהקרינה החוצה בעוצמות.קשה מאוד היה להרגיזו.
אומר מעט ועושה הרבה בצניעות ובענווה לא מבליט את עצמו למרות גדלותו.
ידידיה היה מחובר מאוד למשפחה,כל אחד מאחיו היה בטוח שאותו ידידיה הכי אוהב, לא שוכח ימי הולדת הראשון שקונה מתנות הראשון שאומר תודה אף פעם לא מתלונן גם כשהיה על מה, רק עם חיוך תמידי על פניו הצליח למצוא חן בעיני כל מי שפגש אותו.
.

ב7/10 היה ידידיה עם כל משפחתנו בשדרות אצל אחיו ברגע שהבין מה קורה לקח את נשקו האישי ויחד עם אחיו יצא לכוון המשטרה "אמא צריכים אותנו " כך אמר לאימו כששאלה לאן הם הולכים
ניצל בנס מירי כשנכנס לתוך רכב יחד עם איש ביטחון מקומי ויחד עימו נסע לכיוון המשטרה
בהמשך הביא לביתנו 2 ילדות שהוריהן נרצחו ונמסרו לידיו והן שהו איתנו את כל השבת.
אף אחד מחייליו או מפקדיו לא ידע על הסיפור אלא לאחר מותו.
ידידיה אהב להתעסק במכניקה וידע לתקן ולסדר הכל, לקח על עצמו פרויקטים ולא נרתע משום משימה-תכונות ויכולות אלו באו לידי ביטוי גם בצבא.
בתפקידו האחרון כסמל ניוד היה אחראי על פינוי פצועים באכזרית והצליח במקצועיות רבה לקצר זמני פינוי ובכך להציל חיים.
"אצלי באכזרית פצוע ישאר פצוע ולא ידרדר…" כך היה אומר.
מתחילת הלחימה שירת בעזה בה נלחם עד שנהרג מפיצוץ מטען.
ידידיה היה אהוב ביותר על משפחתו וחבריו ,ערך המשפחה היה עליון מבחינתו ותמיד הקפיד כשיצא מהצבא לשהות תחילה עם ההורים והאחים ורק אח"כ התפנה לחברים, טיולים משפחתיים היה הבילוי המועדף עליו.
ידידיה היה הרפתקן וסקרן ,אהב לטייל בארץ והכיר כל פינה בשומרון ובבקעה מטיוליו עם אופנוע השטח שלו ,בחופשות מהצבא נהג לרכב לבד או בחבורה נהנה לגלות שבילים ומסלולים חדשים מעיינות ותצפיות והיה משתף בהנאה את החברים והמשפחה.
כל טיול משפחתי היה חוויה בזכותו.
ידידיה עשה מה שאהב היה אוהב והרגיש אהוב.
בעוז וענווה זאת היתה דרכו!