הקדוש ידידיה אליהו הי"ד

בן 25 בנופלו, נשוי למיתר ואבא לשתי בנותיו מאור ואביגיל, ולבן שנולד לאחר נפילתו, פורת אביה.

גדל בירושלים, למד בתלמוד תורה מורשה, בישיבה התיכונית בנווה, ובישיבת ההסדר בצפת.

בצפת הקימו את ביתם ושם גרו עד שעברו לרמת גלעד שבשומרון.

ידידיה היה עובד ה' אמיתי. היה לו רצון פנימי עמוק להתקדם ולהשתלם, לעמול ולהתמיד בתורה ובמידות,

לדבוק באמת מתוך חיבור פנימי, בנחת, בחיוך ובשלווה מיוחדת.

היה איש של חיבורים, של עבודת ה' ועבודת כפיים.

שילב לימוד ועשייה, חינוך, ובנייה.

ידידיה היה איש משפחה מדהים.

בעל תומך, שותף מלא בבית, ואבא אוהב ומסור, משקיע ומפנק, עם סבלנות והכלה מופלאות,

התפעל מכל צעד ומכל מילה של הבנות, והתמלא מהן אושר.

לידידיה חברים רבים ממעגלים שונים.

היו לו קשרים מגוונים ומיוחדים, כל אחד הרגיש שהוא החבר הטוב שלו,

ידע לחוש ברגישות קשיים של חברים, להיות איתם בכאב ולסייע להם בהתמודדות.

אהב לארח בחום וברחבות, וגם כשהתארח דאג להגיד תודה מכל הלב, לבקש מתכון ולעשות הרגשה טובה.

כששאלו אותו מה שלומו, היה עונה "חי את החלום". היה מלא בהכרת טובה ובסיפוק מהטוב שזכה לו,

ושאף ותבע מעצמו להמשיך לחלום ולגדול. באחת ההודעות האחרונות לאמו כתב: יש לנו שפע שפעים!

מרגע שנקרא לדגל בשמחת תורה, התעקש להיכנס ולקחת חלק פעיל בלחימה ובנקמה, ולהשיב את כבוד ה' וישראל. הספיק להשתתף בכיבוש העיר עזה בתחילת המבצע הקרקעי.

במהלך הקרב היה מלא ברוח גבורה ובצדקת הדרך, ועודד את חבריו בשעות קשות ומורכבות : "מה יש לפחד? ה' איתנו!"

נהרג מרסיס שפגע בליבו הטהור, בי"ט בחשון התשפ"ד בקרב ברצועת עזה.