נאיל לב רחב ורוח של גבורה! לאורך 43 שנות חייו, נשא רס"ן נאיל פוארסה בליבו דגל ברור – אהבת חינם, כבוד האדם וערכים כדרך חיים. הוא לא רק האמין בהם הוא חי אותם, בכל נשימה. קסמו האישי, האנושיות שלו, והחיבוק הפתוח לכל אדם משכו אליו לבבות מכל גווני הקשת, משפחה, חברים, מפקדים, פקודים, לוחמים, שכנים, קולגות וחברים ללימודים. כל מי שפגש את נאיל הרגיש מיד שהוא פוגש לב טהור.נאיל היה סמל חי לגבורה שקטה, למסירות ללא גבול גם כאזרח, גם כאיש משפחה, וגם כלוחם ומפקד. בשירותו בצה"ל ובשירות בתי הסוהר, בלימודים ובמילואים הוא היה מגדלור של אחריות, יושרה ונחישות.
ביום הטרגי, ה-19 בספטמבר 2024, הקריב נאיל את חייו בהגנה על האדמה שאהב מכל, הארץ שהייתה עבורו זהות, שליחות ויעוד. רק ימים ספורים לפני כן, בתחילת ספטמבר, הבטיח לאשתו האהובה שעוד חודש וחצי והוא מסיים. אך לא הספיק!
פטריוט אמיתי. לוחם עז-רוח. מפקד מעורר השראה. בן זוג אוהב. אבא חם ואכפתי. בן אהוב, אח יקר, חבר שאין כמותו ואדם שכולו אור.
נאיל איננו רק דמות שנזכור, הוא השראה שנחיה לפיה. רוחו לא כבתה, היא חיה בנו, פועמת בזכרונות, מלווה את ראיה וליאם, מהדהדת באהבה שהוא פיזר בלי סוף. הוא יהיה נוכח לעד בצחוקו, במורשתו, באמונה בדרך, וברוח התקווה שהותיר
אחריו.
רס"ן נאיל פוארסה ז"ל, לב ענק במדים
נאיל נולד ב-29 באפריל 1981 בכפר מג'אר שבגליל.
את צעדיו הראשונים עשה בשכונת אל-מנסורה, בגן הקטן של השכונה. שם התחיל להאיר, באורו השקט אך הנחוש, שהלך והתעצם עם השנים. את מרבית שנות לימודיו עשה בכפרו – מבית הספר היסודי ועד התיכון, כשבמהלך הדרך גם התקבל לתכנית מחוננים יוקרתית בהרצליה, שם הצטיין במיוחד בלשון ובתנ״ך, סמלים למורשתו ולנפשו העשירה.
במרץ 2000 התגייס לצה״ל כלוחם בגדוד 299. הוא בלט מיד, ונבחר לצאת לקורס מ״כים ולאחר מכן לקורס קצינים שניהם בהצטיינות. דרכו כלוחם המשיכה גם במשמר הגבול, ובהמשך, בחיים האזרחיים, נאיל המשיך לשרת בצה"ל במילואים והמשיך לפעול תמיד מתוך יושרה, ענווה, ולב רחב.
ב-2014 הצטרף נאיל לשירות בתי הסוהר, תחילה כלוחם כליאה ובהמשך כסגן מפקד מרפאת כלא חרמון, שם פעל מתוך מסירות אינסופית ודאגה כנה לכל אדם.
ביולי 2021 נשא לאישתו ראיה, אהבת חייו, ובאפריל 2024 הביאו לעולם פרי אהבתם, ליאם. נאיל היה בעל אוהב, אבא רגיש ומעורב, וחבר של אמת.
מעבר לשירותו, היה בנאיל לב אוהד, ספורטיבי, רגיש ואנושי. הוא אהב מאוד כדורגל, היה אוהד מושבע של מכבי תל אביב וריאל מדריד, ולא פספס משחקים. הוא נהנה לטייל בטבע של ארץ ישראל, בין נופים ירוקים ונחלים זורמים, וגם מעבר לים, בטיולים משותפים עם רעייתו. הוא שמר על כושר בקפידה, התמיד באימונים בחדר הכושר ויצא להליכות עם ראיה, כחלק מהרגלים בריאים ואהבה פשוטה לרגעים יחד.
גאווה מיוחדת בליבו הייתה תרומתו כתורם מוח עצם, מחווה של חסד טהור, הצלת חיים הלכה למעשה, עדות לאצילותו.
באוקטובר 2023, ימים ספורים לפני תחילת לימודי תואר ראשון במכללת אורנים, פרצה המלחמה. נאיל נקרא למילואים והוקפץ לגזרה הצפונית. בדצמבר נפצע מירי נ"ט של חיזבאללה, אך בנחישותו האופיינית סירב להתפנות, ושב מיד לחזית, אל חייליו, אל המפקדים, אל השליחות. בינואר 2024, למרות הפציעה והלחימה, שב ללימודים מסע של שגרה בתוך סערה.
רס"ן נאיל פוארסה ז"ל היה מופת של אדם, לוחם אמיץ ולב פועם באהבת אמת, אהבת חינם!! . בדרכו הצנועה והשלמה הוא הצליח לגעת בכל מי שהכיר אותו כבעל, כחבר, כבן, כאח, כלוחם, כאב. דמותו חיברה בין עולמות נחישות רכה, גבורה שקטה, אהבת הארץ ואהבת החיים. הוא היה מאלה שאינם צריכים מילים רבות די במבטו, במעשיו, כדי לדעת שמולך עומד אדם של אמת. מורשתו חיה בתוכנו, בראיה בליאם ובכל מי שזכה להכירו.
