בנם של שלומית ועמוס. נולד ביום ט' בטבת תשס"ד (2.1.2004) בחיפה. אח למנשה, אביגיל, תהילה, דוד, עטרה, אבישי, יצחק ורחל.

אחיה היה בן, אח וחבר אהוב מאוד. ילד ונער צנוע ושקט, עדין נפש ומופנם שבלט בחיוכו ובעיניו הגדולות והקורנות. בחור רציני, אבל גם שטותניק ושנון שניחן בחוש הומור משובח. הוא לא היה דברן גדול, אבל ידע להקשיב, וחבריו ובני משפחתו אהבו להיוועץ בו בכל נושא. תמיד נרתם לעזור, כיבד את הוריו ואהב מאוד לשמור על אחייניו. בזכות תכונותיו אלה ביקשו כולם להיות בחברתו.

למד בבית הספר היסודי "מוריה-ברקאי" ובישיבה התיכונית "יבנה" בחיפה, והיה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא".

אחיה היה סקרן, אוטודידקט ושקדן והתעניין בנושאים רבים, ובהם היסטוריה, פילוסופיה, אסטרונומיה, כלכלה ומדעים. אחד התחומים שאהב במיוחד הוא היסטוריה צבאית. הוא חקר לעומק את הקרבות במלחמת העולם השנייה באמצעות קריאה בספרים וצפייה בסרטים. ברצונו להעמיק בנושא התחקה על תאוריות הקשורות בתורות לחימה שונות. הוא גם אהב מוזיקה קלאסית. למד לנגן בפסנתר מצפייה בסרטונים, ואף נהג לצלם את נגינתו כדי ללמוד מטעויות ולהשתפר. בהיותו למדן ושקדן לא הסתפק בנגינה, אלא חקר לעומק את תולדותיהם של המלחינים ואף למד גרמנית כדי להבין את מקורות ההשראה ליצירתם. לא בכדי חברו לצבא כינה אותו "ויקיפדיה מהלכת".

אחיה אהב מאוד גם שדאות וטיולים. במשך שלושה קיצים השתתף בקורס מש"צים, מדריכי של"ח צעירים, וכמש"צ מוסמך הדריך וליווה טיולים של בתי ספר.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים פנה ללמוד ב"ישיבת ההסדר קריית שמונה" שבצפון. היה לו חשוב להיות מחובר ללימודים ולמקום, ולכן לא חשש מכך שהוא מגיע לישיבה ללא חברים מהתיכון. הלימודים הסבו לו הנאה רבה והוא השקיע זמן רב בלימוד. תמיד ביקש להבין את הכתוב בספרים לפני שפנה לפירושים השונים, משום שסבר שדרך זו של לימוד היא הדרך הנכונה לקנות דברי תורה.

בשעות שאחרי הלימודים השתתף בתוכנית לשיפור הכושר הגופני לקראת הגיוס לצה"ל. הוא היה נחוש להצליח והתאמן ללא כל פשרות. הוא אף התחרה במרתון ירושלים וסיים אותו בתוצאה מעולה.

אחיה היה אמור להתגייס עם חבריו מהישיבה לחטיבת הנח"ל, אך בער בו הרצון לשרת ב"גולני" משום שרצה להגיע לסיירת "אגוז". לכן בשנה השנייה ללימודים בישיבה בחר לעזוב את מסלול ההסדר ולהתגייס ללא החברים מהישיבה.

במרץ 2023 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 51 שבחטיבת גולני.

כבר במהלך הטירונות בלט מאוד ביכולותיו. בזכות כושרו הגופני קיבל ציון 100 בבוחן בר-אור וזכה בתואר מצטיין פלוגתי בתחום זה, אך בשל צניעותו לא סיפר על כך להוריו. כמו כן נבחר להיות במסלול פיקודי ולצאת לקורס מ"כים, מפקדי כיתות, מייד בתום ההכשרה.

גם בשירות הצבאי באו לידי ביטוי אופיו הצנוע וטוב ליבו. הוא אמר מעט ועשה הרבה, וכל זאת בלי להתלונן. בטירונות ובהכשרה התנדב למשימות בלי לצפות לתמורה, גם למשימות שהיו פחות אהובות על חבריו כמו שמירות במשמרות לא נוחות או שטיפת כלים, וכאשר התעוררה מחלוקת בין החיילים בנוגע למטלה מסוימת, נהג ליטול על עצמו את המשימה. כן התנדב להישאר בשבתות בבסיס כדי שאחרים יוכלו לצאת לביתם.

במקביל לכל זאת לא זנח את לימודי הקודש, ודרך התורה היא שהנחתה אותו. בכל שבת שנשאר בבסיס הקפיד ללכת לבית הכנסת וללמוד תורה, גם על חשבון זמן המנוחה שלו, ועודד גם את חבריו לעשות זאת. הוא התחבר למחלקה מקבילה של בני"שים (בני ישיבות), וכל אימת שעלה הדבר בידו הצטרף אליהם ללימוד תורה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

המלחמה פרצה שלושה שבועות לפני תום ההכשרה של הפלוגה. ביום ראשון הגיעה הפלוגה לשטחי הכינוס בעוטף, אך מכיוון שהם עדיין לא סיימו את ההכשרה נאמר להם שהם יהיו פלוגה חמישית בגדוד, פלוגת תגבור. החלטת המפקדים הייתה שבכל פעם ייכנסו רק שליש מחיילי הפלוגה לעזה, והיתר ימתינו בשטחי הכינוס. אחיה רצה מאוד להיכנס ולהשתתף בלחימה הקרקעית וראה בכך שליחות גדולה, אך לדאבון ליבו מפקדיו הורו לו להישאר בחוץ משום שהיה מיועד לצאת לקורס מ"כים. אחיה היה מאוכזב מאוד ולא הסכים לצאת לקורס לפני שייכנס לעזה. על כך אמר: "יש מלחמה נגד עם ישראל ואני אשחק בהכשרות?" לכן גם כאשר שחררו את החיילים לחופשת רענון בביתם, בחר להישאר בשטחי הכינוס כדי שלא להחמיץ הזדמנות להיכנס לעזה.

ב-30.11.2023 התבשר אחיה שהוא נכנס ללחימה בעזה. הוא היה מאושר מאוד והרגיש שניתנה לו האפשרות להגשים את ייעודו להילחם למען העם והארץ. הכניסה לעזה הייתה בנמ"רים, ובעשרת הימים הראשונים ההתקדמות בשטחי עזה הייתה על כלי הרכב. לאחר עשרה ימים חיילי הפלוגה חברו לכוחות הרגליים שעסקו בטיהור בתים בשכונת סג'עייה ובחיפוש אחר פירי מנהרות. המחלקה של אחיה נחלקה לשלוש חוליות, ולמרות הזמן הקצר שלו בצבא, הוא מונה לפקד על אחת מהן. הייתה זו עדות לכך שמפקדיו ראו בו מפקד ומנהיג.

ב-12.12.2023 חוליה בפיקודו של מפקד המחלקה נכנסה לבית חשוד. עם כניסתם לבית נורה עליהם טיל RPG. מפקד המחלקה נפגע בחזהו ושלושת החיילים שהיו עימו נפצעו. אחיה הבין שכעת עליו לתפקד כמפקד המחלקה. הוא יצר קשר עם מפקד הפלוגה, ביקש מהחובש לטפל בפצועים וחילק את הגזרות בין יתר החיילים. כאשר מפקד הפלוגה הגיע הוא ביקש שני מתנדבים שייכנסו עימו לבית כדי לחלץ את הנפגעים. אחיה היה הראשון להתנדב. עם כניסתם לבית נורה עליהם טיל RPG. אחיה נהרג במקום, ויחד עימו נהרגו גם מפקד הפלוגה והחובש.

רב טוראי אחיה דסקל נפל בקרב ביום כ"ט בכסלו תשפ"ד (12.12.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספד לו אביו: "אנחנו משפחה יראת שמיים ומתוך כך מבינים שלכל אחד מאיתנו יש שליחות בעולם, כל אחד ותפקידו. לא תמיד אנחנו מבינים מה תפקידנו בעולם, אך ברור לנו, ברור לכל העולם וברור לאחיה עכשיו, מה היה תפקידו בעולם. אחיה סיים את תפקידו בהצטיינות יתרה. הוא יושב שם עכשיו על יד כיסא הכבוד ודואג לכולנו. המידות הטובות של אחיה שאפיינו אותו בכל חייו הקצרים היו בדיוק התנהגותו בקרב, ועל כך ליבי מלא גאווה ... אחיה לא סתם הצטרף ושותף למלחמה אלא אחיה דחף, דחף בכל מרצו ומאודו, הוא חיפש זאת, הוא טיהר את עצמו לקראת זאת והוא רץ לשם בשמחה רבה וגם שם חתר למגע ונלחם עד רגעיו האחרונים בלי שום שמץ של מחשבה על טובתו האישית שלו ... תכונה נוספת שחשוב לי פה להגיד משום מידת האור של אחיה, בתכונת כיבוד ההורים שלו, שהיא כל כך הייתה אחת התכונות המיוחדות שלו. כבשת את ליבי ובכל פעם שהייתי במחיצתך על דרכך המיוחדת לכבדנו, למרות שמעולם לא ביקשתי זאת ממך, מעולם לא נתת לי לסחוב משהו, אפילו שקית זבל, או לסחוב את הטלית בדרך הלוך ושוב מבית כנסת, היית ממש חוטף לי את מה שיש לי ביד, לא משנה באיזה מצב הגעת, אם גם הגעת ביום שישי בטירונות, סמוך לשבת ואולי מישהו אחר היה מצפה שישרתו אותו והוא ישכב לו לנוח, אתה לא".

ספד לו רבו בישיבת ההסדר: "המשפט הכי מזוהה איתו הוא 'אמור מעט ועשה הרבה'. לישיבה הוא הגיע לבד, החלטה שלא הייתה מובנת מאליה, ותוך שניות הוא נהיה אהוב על כולם. גם לצבא הוא החליט ללכת לגולני בעוד החברים שלו הלכו לגרעין נח"ל וזה היה מאוד משמעותי עבורו. הוא היה תמיד עם חצי חיוך, ובכל דבר שהוא עשה, בלימודים ובצבא, הוא תמיד בחר ב'לדבר פחות ולעשות יותר'. קצת לפני הלחימה היינו בקשר והוא אמר שהוא יחזור לישיבה כשיתאפשר, לצערי הוא כבר לא יחזור".

לזכרו יזמה משפחתו של אחיה בשיתוף עם "משק אחיה" בשומרון, המייצר ומשווק מוצרים מן הטבע כמו יין ושמן, פרויקט הנצחה. משק אחיה ייצר שני מארזים מיוחדים, המכילים מוצרים שאחיה אהב ונקראים על שמו: "מארז אחיה למען הכלל – אחיה דסקל הי"ד" ו"מארז בריא – אחיה דסקל הי"ד". בשני המארזים מצורף גם שי סמלי מחטיבת גולני. וההכנסות ממכירת המארזים מועברות לעמותת גולני, להנצחת חללי החטיבה ומורשתה.