נם של ריקי ואיתן. נולד ביום י"ז בניסן תשס"ה (26.4.2005) בישיבת "כרם ביבנה". ילד שני במשפחה, אח לאלקנה, אפרת, הודיה, מעין והדס.

יאיר, ילד יפה, נמרץ ושובב, גדל בנריה, ביישוב טלמון שבמערב בנימין. בכיתה א' למד בבית הספר "נהג כצאן יוסף". בהיותו בן שבע עברה המשפחה לקרני שומרון, ושם למד בבית ספר "ברקאי" מכיתה ב' ועד כיתה ו' ובישיבת "קרני שומרון" מכיתה ז'. בתיכון למד בכפר סבא – תחילה במדרשיית "נעם" ולאחר מכן בתיכון "תורה ומדע" על שם זבולון המר.

יאיר גילה כישרונות רבים, בהם צילום, להטוטנות (ג'גלינג) ויכולת טובה במשחקי חשיבה. לעיתים קרובות זכה במשחקים אלה במקומות הראשונים. כשבגר מעט אהב לטייל עם חבריו בארץ ובחו"ל, ובין היתר ביקר בסיני.

בהיותו בעל כוח רצון עז, חרוץ, יזם, הרפתקן, יצירתי, כריזמטי ואיש עסקים באופיו, התפתח בתחום העסקי והניהולי. בגיל צעיר מכר פחיות וחפיסות שוקולד ליד בית הספר שבו לימד אביו, ובכיתה י', בגיל שש-עשרה, הקים עסק למכירת פלאפל וסושי. לשם כך קנה מזנון נייד (פוד טראק) וניהל את המקום בכוחות עצמו וביד רמה. הוא העסיק עובדים, עבד עם ספקים ודאג לסחורה. "היה מדהים להסתכל עליו – תמיד ידענו שיגיע רחוק", כתב אביו.

בכיתה י"א, לאחר שסגר את המזנון הנייד, עבד כמלצר באולם אירועים, וכעבור חודשיים בלבד דילג על כמה שלבי קידום ומונה לתפקיד מנהל אירועים, תפקיד שדרש אחריות רבה, ובמסגרתו בין היתר נפגש עם זוגות לתכנון חתונתם.

קשר טוב שרר בינו ובין הוריו, אחִיו ואחיותיו. כטיפוס חם ומשפחתי כיבד את אביו ואת אימו והרעיף עליהם מילות אהבה. את אהבתו לבני משפחתו הפגין גם במחוות אחרות – הבאת פרחים, הכנת אוכל ועוד. בהיותו בן חמש, למשל, ריגש את ההורים כשהניח מתנה על הכרית ביום נישואיהם. כן ידע להרגיע את אחיותיו הצעירות ולנסוך בהן תחושת ביטחון.

יאיר היה אדם של חיבורים, איש של אנשים. בטבעיות רכש לו חברים וחברות רבים ממגוון מקומות בארץ, אהב להיפגש ולבלות עימם, עודד אותם, דאג להם, פרגן, שימש עבורם אוזן קשבת וידע לומר את המילה הנכונה. אף עם הוריהם יצר קשר אישי. הייתה לו תקשורת טובה עם כולם – תינוקות, ילדים, נוער ומבוגרים, דתיים וחילונים. בְּחן ובעוצמה מיוחדת סחף אחריו את הבריות, ולצד נוכחותו החברתית הבולטת היה לו חשוב שכל אחד סביבו ירגיש טוב ובנוח. ברוחב לב ובאכפתיות תמיד היה נכון לעזור לזולת ולתת מעצמו. בפתיחות כיבד דעות ותפיסות שונות משלו, כפי שתיארה אימו: "מדברים על אחדות, אבל הוא אכן חי אותה בכל מאודו", וגיסתו חנה כתבה: "החברים שיש לך מכל צבעי הקשת מעוררים התפעלות וגם תקווה שאפשר לחיות כאן יחד".

בשמחה ובקלילות רצה ליהנות מהחיים ולמצות אותם. "טעם את החיים במלוא מובן המילה", כדברי אביו. הוא ידע לשפר ולהקליל את האווירה ולהרים את מצב הרוח, להתמודד עם מצבים קשים שעבר באמצעות הומור ו"שטותניקיות" ולא בתלונות, בבכי ובצער. במיוחד בימי ההולדת שלו חשוב היה לו לארגן מסיבה איכותית וברוחב לב כדי לשמח את חבריו, משום ששמחתם הייתה שמחתו.

לקראת הגיוס לצה"ל החליט, בד בבד עם העבודה, לחזור ללימודים בבקרים ולהשלים את מבחני הבגרות כדי לעמוד בתנאי הסף של יחידות מובחרות, ואכן השלים את הכול במסגרת תוכנית "היל"ה". כן התאמן בהתמדה, לשיפור כושרו הגופני.

ביום 15.8.2023 התגייס לצה"ל. אף שהחמיץ את מועד המיונים של הסיירות, היה נחוש בדעתו להתקבל לפלוגת הסיור (פלס"ר) של חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים, ואכן השיג את מבוקשו. הודות ליכולת שלו להתחבר ולהיכנס ללבבות, עוד בטירונות נכנס לחדר הקצינים עם קפה ועוגיות והתיישב עם מפקדיו. למרות המרחק הפיקודי המקובל ("דיסטנס") הם לא יכלו לעמוד בפני חיוכו. הוא יועד לתפקיד לוחם חוד מטוליסט (מפעיל רומה רימונים), ובמהלך ההכשרה בלט בסקרנות, במקצוענות, במוטיבציה גבוהה, בדומיננטיות ובביטחון עצמי.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בפרוץ המלחמה היה יאיר במעמד לוחם בהכשרה, ויחידתו הושארה להילחם ברצף במשך ארבעים ושלושה הימים הראשונים. כשיצא לחופשה הראשונה, הגיע ישירות לבית הספר שבו לימדה אימו והפתיע אותה במהלך שיעור.

את כל כולו נתן ליחידה והיה שבע רצון מהשירות הצבאי ומתפקודו במלחמה. חייל פעיל, מתנדב, יוזם וחברותי, השתתף בארגון של כל ערבי הצוות והיה מלא רצון טוב לעזור לחבריו ליחידה להתמודד עם כל קושי. הוא שאף לעשות הכול בצורה הטובה ביותר בלי פשרות. עם התמשכות הלחימה מפקדיו הציעו לו לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), אך הוא העדיף לדחות זאת כדי להישאר ביחידה ולהילחם לצד חבריו.

ביום 10.6.2024, ערב חג שבועות, במהלך לחימה במחנה הפליטים שאבורה במזרח העיר רפיח שבדרום רצועת עזה, אזור שנמצאו בו פירי מנהרות, בתים ממולכדים ואמצעי לחימה רבים, היה יאיר חלק מכוח של פלס"ר "גבעתי" שנכנס למבנה בן שלוש קומות. עם היכנס הלוחמים בהובלת מפקד הפלוגה הופעל מטען רב עוצמה של כמאה קילוגרמים שגרם לקריסתו המוחלטת של הבניין. ארבעה לוחמים נהרגו במקום, ויאיר נפצע והוגדר במצב אנוש. בשבת, חמישה ימים לאחר שנאבק על חייו, מת מפצעיו.

רב-טוראי יאיר רויטמן נפל בקרב ביום ט' בסיוון תשפ"ד (15.6.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרני שומרון. הותיר הורים, אח וארבע אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה לו אימו: "איך מספידים ילד? בחיים לא הכינו אותי לסיטואציה כזו. היית ילד מושלם – חיצונית ופנימית. נכון שאומרים את זה על כולם, אבל אני תמיד הרגשתי באיזשהו מקום שאתה טוב מדי לעולם הזה. אפילו בחייך היית משהו שמעבר לעולם הזה – ילד שלא מוותר, עושה מה שהוא רוצה ומאמין בו ולא משנה מה אומרים לו. היית סוחף את כולם אחרי החלומות שלך. הספקת הרבה בחיים האלה – לפתוח עסק, לסגור, להשלים בגרויות, לעבוד כרב מלצרים, להתגייס לסיירת ועוד. כל מה שאגיד, ואני יכולה להגיד הרבה, זה כלום לעומת מה שהיית באמת. היופי, הטוב, השמחה, הרגישות וטוב הלב שהיו בך – היית גדול מהחיים עוד בחייך. אני מבקשת ממך שתשמור על משפחתך מלמעלה. אני יודעת שאתה תדאג ותלווה אותנו תמיד, כמו שהיית בחייך".

כתב אביו: "מבחינתי הוא הגיע הכי רחוק שאפשר. יאיר שלנו הספיק המון בתשע-עשרה שנה, בדרך שלו – ברגוע, ברגוע. כל מה שהספיק ועשה, הייתה לו את הנחת". והוא הוסיף: "אני מבקש שכדי להתחזק, כל אחד ייקח ממנו משהו קטן, כי זה עוזר לעילוי הנשמה של יאיר".

אחותו אפרת ספדה: "יאיר, תודה על מה שהיית בשבילי, גיבור שלי ... אין מילים לתאר את התודה שלי. תודה על השיחות, על השמירה בחיים עצמם ... אוהבת אותך כל כך, ותמיד אוהב, אח שלי".

אחותו הודיה כתבה: "תודה על כל הרגעים שהיית בשבילי, תודה על החיוך הגדול הזה שתמיד היית בא אליי ואומר לי תמיד שהכול יהיה בסדר ושאתה תמיד פה בשבילי ... תודה על השיחות שלנו בלילה ... תודה על כל הרגעים של צחוק איתך. תודה פשוט על הכול. היית פשוט אח מדהים. תודה על הזכות להיות אחותך, תודה על כל העזרה והתמיכה שלך".

כתב סבו עמי: "היית אדם שמח ומאיר פנים. אהבת את כולם, וכולם השיבו לך אהבה. מעולם לא כעסת ולא רבת עם אף אחד, ידעת מה אתה רוצה והצלחת תמיד להשיג את מבוקשך. כמה אתה חסר לנו".

כתבה חנה גיסתו: "היית ילד מיוחד ויצירתי, עם רעיונות שנראו לפעמים קצת משוגעים, אבל הסתערת עליהם, בלי להקשיב לקולות המחלישים אבל גם בלי לזלזל בהם או לכעוס ... אנחנו ממש צריכים אותך. אבל אתה כבר לא פה. אז אין לנו ברירה אלא להרים את הראש ולנסות להיות כל מה שלימדת אותנו: לחבר, לאהוב, להקליל, לפנק, לסלוח, ליזום, להתגבר על המכשולים, לשמוח, לשמח, להסתער על המטרה, להיות אמיתיים".

כתב חברו הטוב מלאכי: "ידעתי לבחור אותך בפינצטה שתהיה האדם הכי קרוב אליי, וזכיתי, באמת שזכיתי, לחבר אמיתי ... אתה איתי בכל פעולה שאני עושה ביום-יום, אתה חלק ממני ... צברנו אין-סוף של חוויות ביחד. להיות איתך הרגיש כאילו זה הפעם האחרונה שאני הולך לראות אותך, ככה אהבת לחיות – ליהנות מהרגע. לא היית חושב על אחרי, ושנינו היינו ככה – שניים שכל אטרקציה שהיה אפשר לעשות, עשינו. אני שמח שהחברות שלנו הייתה ככה ולימדת אותי המון, ואמשיך ללמוד ממך לאורך כל הדרך הארוכה שלי".

במלאת שלושים לנפילתו כתב חברו יובל: "אני כל כך מתגעגע אליך, מתקשה להתרגל למציאות בלעדיך. אני נשבע לך שאני עדיין מחפש את הסטורי שלך ב'אינסטגרם', עדיין מחכה שתגיב לי, עדיין מחכה לשיחה לשמוע שהכול בסדר, עדיין מחכה לשיחה 'מה עושים בערב, קיצר?' אבל אני יכול להמשיך לחכות".

חברו אליה כתב: "כל מקום שבו היית נמצא – היית משדר זוהר כמו שרק אתה יודע לשדר. כל מקום שאליו היית הולך – היית הולך אליו בחיוך ובשמחה כמו שרק אתה יודע ... כל דבר שעשית, עשית אותו במאתיים אחוז שלך ואף פעם לא ויתרת".

כתב חברו אופק: "עברנו כל כך הרבה דברים ביחד, והרגשתי שהקשר שלנו היה מיוחד. גם אם היו תקופות שלא דיברנו, תמיד ידענו שהקשר שלנו לא ישתנה ושתמיד נוכל לחזור לצחוק ולדבר על החיים ... פעם ראשונה שאני שומע את השם שלך ואני נהיה עצוב. אני רגיל לשמוע את השם שלך ולהיות שמח, אחי".

באוגוסט 2024 סיפרה עליו אימו בערב לזכרם של חללים בני היישוב קרני שומרון שנפלו במלחמה. באתר אינטרנט של מדריכי תנועות נוער, "פעולה.נט", הועלתה תוכנית לפעולה עבור בני נוער, העוסקת ביאיר.

קבוצת הכדורגל "הפועל כפר סבא" שאותה אהד יאיר ערכה טקס לזכרו לפני אחד ממשחקיה.

מוקירי זכרו הוציאו מדבקות ועליהן תמונתו והכיתוב: "אם לא ננסה, לא נצליח" ו"תהיו טובים, תהיו רויטמן. תן חיוך, הכול לטובה". כן יוצרו צמידים סגולים, כצבעה של חטיבת "גבעתי", עם שמו והכיתוב: "ברגוע, ברגוע".

לרשותם של מכריו נפתחה קבוצת "ווטסאפ" עם דברי תורה יומיים לעילוי נשמתו. דפי אינטרנט לזכרו הועלו באתר של היישוב קרני שומרון ובאתר עמותת "השועל" של חטיבת "גבעתי", ובחשבון ברשת החברתית "אינסטגרם" שנקרא remember_yair_roi מתוארות פעולות הנצחה, לצד תמונות ודברים לזכרו. https://www.izkor.gov.il/%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8%20%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%9F/en_489067cfaf2c5628200fb6b3f9b3eb7e

(דף מאתר יזכור של משרד הביטחון)