יובל חי את מעשיו והשקפותיו במלוא הלהט. על פניו, הדבר אמור להציבו מול החושבים אחרת ממנו בכל כוחם של הרגשות השליליים, אך באותה עוצמה גם ביקש ללמד זכות על כולם. כך נוצרה קבוצת הוואטסאפ עם אחיו ואחותו "עין טובה". הוא היה הרוח החיה, היוזמת והממריצה אותה. בכל פעם מישהו אחר נדרש לשתף בסיפור על אדם שאינו אחד מהם ולספר עליו משהו טוב. איזה רעיון מקסים, ויובל דאג שיבוצע. הוא סיפק בה סיפורים יותר מכולם, על אנשים ונשים בהם נתקל ולימד עליהם זכות. השנה שקדמה למלחמה היתה אנטיתזה לכל זה, כשהעם התחלק לשניים, שנדמה כי כל אחד מקטלג את האחר במידה השלילית ביותר. העימות סביב סוגיית הרפורמה המשפטית הפך רבים לקטגורים על אלו החלוקים עליהם. יובל ניצב איתן במחנה השמרני. הוא הירבה להתווכח במלוא סערתו עם אביו עמוס מידי שבת כשהתארח אצל הוריו עם משפחתו. במוצאי שבת התחרט והתקשר להתנצל בפני אביו. "קצת הגזמתי", הוא מלמל. עוד קודם לכל השנה הסוערת הזו סיפר ב"עין טובה" על החבר מהצד האחר של המתרס.

"טוב אז בגלל שבמקור אני צריך להגיד היום, אני גם אצטרף לחגיגה.

אספר על קולגה שלי לעבודה, פליקס פריש, שדרך אגב על אמא שלו אני גם אומר קדיש.

פליקס הוא איש מאוד מיוחד, הוא לא שוכח גם את אותם האנשים שלכאורה לא מחוברים לאף אחד בחברה.

היתה לנו עובדת בחברה שאמא שלה נפטרה וישבה שבעה לבד.

פליקס גרר אותי אליה שנבקר אותה.

פליקס הוא איש מאוד מיוחד, עם רגישות יוצאת דופן כלפי הזולת.

והקטע בכל הסיפור הוא שאני תמיד אומר לו שאם יש משהו שאני מברך עליו זה שאני מכיר אותו פיזית ולא דרך הרשתות.

כי הוא נמצא בצד שאני צריך לכאורה לא לסבול – כתב צבאי לשעבר, מצביע מרצ, הולך להפגנות בלפור וכיוצא בזה. כנראה שאם הייתי מכיר אותו מהפוסטים בפייסבוק, לא הייתי מתחבר אליו.

ולמה אני מספר את זה?

מאחר שחשוב שנדע שהפורמט הזה של הרשתות החברתיות והחדשות גורם נזק אדיר למרקם ולחיבור בעם ישראל.

לו רק היינו יכולים לדבר פנים אל פנים, בלי המתווכים הנוראיים הללו.

חשוב שנדע שיש לנו באמת עם מקסים ונדע להתעלם מרעשי הרקע הנוראיים שלהם.

לילה טוב! או יותר נכון בוקר טוב אחות ואחים אהובים!!" (מתוך האתר לזכרו https://yuvalnir.org.il/)