"אנחנו נלחמים על הזכות הבסיסית לחיות פה בשקט. על הזכות של הילדים ללכת לשחק במגרש המשחקים מבלי לחשוש מאזעקה,על הזכות של החקלאים לגדל גידולי שדה מבלי לחשוש שהתבואה תשרף כתוצאה מהתקפה פתאומית. אנחנו נלחמים כי יש לנו חובה מוסרית כלפי האזרחים חסרי האונים הנמצאים במנהרות החמאס" (מתוך דברים לחייליו)
לדברים שכתב לחייליו:
https://fzl.org.il/wp-content/uploads/elementor/forms/67ce10d248221.pdf
רס"ן (במיל') יצהר הופמן, מאשחר, מפקד פלגה ביחידת שלדג, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בכ"א בשבט התשפ"ד (31 בינואר 2024) בן 36 בנופלו.
רס"ן *יצהר הופמן*, הי"ד.
בַּר כּוֹכְבָא שֶׁל יָמֵינוּ.
רגע לפני שיצא עם ילדיו מביתו לעבר בית הכנסת בבוקר שמחת תורה, נטל בידיו יצהר הופמן, מפקד פלוגת המילואים של שלדג, את הסלולרי שהיה עד אותו רגע על מצב שקט.
"זוהר", הוא קרא לאשתו כשראה כמות עצומה של הודעות ושיחות שלא נענו, "יש מלחמה".
כעבור מספר חד ספרתי של דקות, יצהר כבר היה בדרכו דרומה, הראשון מפלוגת המילואים של יחידת העילית שהגיע למלחמה בבארי.
שלושה ימים נלחם יצהר עם חיילי יחידתו והציל רבים מתושבי בארי ומישובים נוספים.
"אתה יכול לחכות דקה?" שאל אחד התושבים את יצהר במהלך החילוץ המורכב. "אני חייב להשקות את העציצים שלי!" יצהר חכך בדעתו.
מצד אחד, הם בליבה של מלחמה עזה. אולם מצד שני, עבור אותו תושב זהו רגע חשוב מאוד, רגע של שפיות בתוך הכאוס הגדול.
מה יעשה? יצהר המתין עד הטיפה האחרונה.
לאחר שחילץ את תושבי העוטף, התכונן יצהר ללחימה בתוככי עזה. הוא הוביל את יחידתו במבצעים רבים במחוזות האויב, אחד מהם היה מבצע חשוב בבית החולים "שיפא", מקום שאמור להיות מקור של עזרה לרבים, אך מתחתיו הקימו המחבלים מפקדה של החמאס.
בפעם אחרת, לאחר ששמע בקשר שחיילים מחטיבת חי"ר הותקפו, הוא מיהר להגיע לקו הראשון של הלוחמה כדי לפגוע במחבלים. "חשבתי שקיבלתי רסיס", הוא אמר לאחר מכן, "זה לא כאב כמעט".
זה לא הפריע לו לחזור הביתה כבר למחרת ולעמוד כמו גיבור לשטוף כלים. לא, הוא לא שעה למחאותיה של זוהר שינוח וישב. יצהר לא היה מסוגל לשבת. ארבעה ימים לאחר מכן הוא כבר חזר ליחידה ולמלחמה והחליט לחתום קבע מחדש.
"אי אפשר עכשיו לחשוב על הפרט, חייבים לחשוב על המדינה", נהג לומר. הוא הוכרז כמצטיין לחימה, אך לא זכה להגיע לטקס המצטיינים.
בתאריך כ"א שבט התשפ"ד (31.1.2024), נורה על ידי צלף במהלך איתור של מנהרה גדולה, ונהרג.
יצהר סיפר מעט ממה שעשה בצבא, הרוב עדיין אסור בפרסום. בלווייתו ספדו לו מפקדיו ונפרדו לדבריהם מ-"בר כוכבא של ימינו", גיבור שיזכרו לדורות רבים.
מתוך אתר הגבורה
רס"ן (במיל') יצהר הופמן, מאשחר, מפקד פלגה ביחידת שלדג, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בכ"א בשבט התשפ"ד (31 בינואר 2024) בן 36 בנופלו.
רס"ן *יצהר הופמן*, הי"ד.
בַּר כּוֹכְבָא שֶׁל יָמֵינוּ.
רגע לפני שיצא עם ילדיו מביתו לעבר בית הכנסת בבוקר שמחת תורה, נטל בידיו יצהר הופמן, מפקד פלוגת המילואים של שלדג, את הסלולרי שהיה עד אותו רגע על מצב שקט.
"זוהר", הוא קרא לאשתו כשראה כמות עצומה של הודעות ושיחות שלא נענו, "יש מלחמה".
כעבור מספר חד ספרתי של דקות, יצהר כבר היה בדרכו דרומה, הראשון מפלוגת המילואים של יחידת העילית שהגיע למלחמה בבארי.
שלושה ימים נלחם יצהר עם חיילי יחידתו והציל רבים מתושבי בארי ומישובים נוספים.
"אתה יכול לחכות דקה?" שאל אחד התושבים את יצהר במהלך החילוץ המורכב. "אני חייב להשקות את העציצים שלי!" יצהר חכך בדעתו.
מצד אחד, הם בליבה של מלחמה עזה. אולם מצד שני, עבור אותו תושב זהו רגע חשוב מאוד, רגע של שפיות בתוך הכאוס הגדול.
מה יעשה? יצהר המתין עד הטיפה האחרונה.
לאחר שחילץ את תושבי העוטף, התכונן יצהר ללחימה בתוככי עזה. הוא הוביל את יחידתו במבצעים רבים במחוזות האויב, אחד מהם היה מבצע חשוב בבית החולים "שיפא", מקום שאמור להיות מקור של עזרה לרבים, אך מתחתיו הקימו המחבלים מפקדה של החמאס.
בפעם אחרת, לאחר ששמע בקשר שחיילים מחטיבת חי"ר הותקפו, הוא מיהר להגיע לקו הראשון של הלוחמה כדי לפגוע במחבלים. "חשבתי שקיבלתי רסיס", הוא אמר לאחר מכן, "זה לא כאב כמעט".
זה לא הפריע לו לחזור הביתה כבר למחרת ולעמוד כמו גיבור לשטוף כלים. לא, הוא לא שעה למחאותיה של זוהר שינוח וישב. יצהר לא היה מסוגל לשבת. ארבעה ימים לאחר מכן הוא כבר חזר ליחידה ולמלחמה והחליט לחתום קבע מחדש.
"אי אפשר עכשיו לחשוב על הפרט, חייבים לחשוב על המדינה", נהג לומר. הוא הוכרז כמצטיין לחימה, אך לא זכה להגיע לטקס המצטיינים.
בתאריך כ"א שבט התשפ"ד (31.1.2024), נורה על ידי צלף במהלך איתור של מנהרה גדולה, ונהרג.
יצהר סיפר מעט ממה שעשה בצבא, הרוב עדיין אסור בפרסום. בלווייתו ספדו לו מפקדיו ונפרדו לדבריהם מ-"בר כוכבא של ימינו", גיבור שיזכרו לדורות רבים.
מתוך אתר הגבורה
פונט כתב היד המשולב באתר הוא כתב ידו של החייל איתן פיש אשר נפל בקרב בשג'אעיה ונוצר במסגרת מיזם 'אות חיים'