ישי סלוטקי

ישי נולד בקיבוץ עין הנצי"ב, וכבר שם בתור ילד הייתה ניכרת אחת מתכונות האופי הבולטות שלו- ההיפראקטיביות.

מגיל צעיר מאוד ישי אובחן עם ADHD  מה שלא הפתיע אף אדם שהכיר אותו, ישי היה ילד שובב מאוד שכל הסיפורים עליו מהילדות מתארים ילד שלא יודע לנוח ולשבת במקום וכל היום עסוק בפעילות ותזוזה ממקום למקום.

ישי סיפר לי שבשלב מסויים בתיכון- כאשר למד בישיבת אהבת חיים בכוכב השחר, ההורים שלו כבר הפסיקו להגיע בכל פעם שקראו להם   מרוב הפעמים התכופות. למרות מעשי השובבות שלו הוא תמיד כיבד את המורים ואת ההורים שלו, תמיד מחייך לכל אדם, תמיד הראשון להתנדב ולעזור, לכל מקום שמגיע אליו ישר אוהבים אותו- החברים שלו מספרים שזה היה לא הוגן, תמיד כל מי שפגש אותם ישר הסיק שישי הוא הבחור האחראי של החבורה, כי הוא נראה ילד עדין וטוב, אבל במציאות הוא היה השטותניק וזה שגורר את כולם אחריו.

במהליך לימודיו בבביה"ס שקד ביסודי, הוא ומשפחתו עברו לשכונת רמות בירושלים, וישי סיים את לימודיו בתיכון האקסטרני "מעלה ערב", המסגרת של התיכון הרגיל פחות התאימה לו.

לאחר התיכון ישי למד במכינת דימונה והתגייס, יחד עם התאום שלו, לסיירת גולני. לאחר שנה במסלול ישי עבר לחפ"ק סמג"ד  בגדוד 12 של גולני, ושם הוא הרגיש שהוא יכול באמת למצות את היכולות שלו- הקושי של ישי היה בהתנהלות במסגרת עם הכללים הנוקשים, ובתפקיד הזה הוא יכל להיות ראש גדול ועשה את המוטל עליו בהצלחה, וסיים את התפקיד בתור מפקד החפ"ק.

אני הכרתי את ישי בתור חבר של חברה ומה שמשך אותי בו היו העיניים הטובות שלו, בלט אצלו כל כך הטוב לב, והאדיבות. שנה לאחר שהתחלנו לצאת התחתנו, ובחג שבועות הקרוב היינו צריכים לחגוג את יום הנישואין השלישי שלנו.

זכיתי לחיות עם אדם שבכל יום גיליתי מחדש עד כמה הרצון שלו לעזור והנתינה שלו הם אינסופיים ומכל הלב, מהדבר הכי קטן עד לדברים הכי גדולים- בחייו ובמותו.

ישי כל כך אהב את המדינה, אהבת הארץ ממש זרמה לו בדם. הדבר שהכי אהבנו לעשות היה לטייל. לא יצא לנו לטוס יחד כי בכל פעם שדיברנו על טיסה, עלה מקום אחר בארץ שעוד לא הספקנו לטייל בו. ישי רצה להכיר כל מקום בארץ ועניין אותו ללמוד על כל דבר שקשור בה.

כחודש וחצי לפני ה7.10 נולדה בארי שחר, וישי זכה להיות אבא מסור ואוהב בשבועות האחרונים של חייו.

התכונות הבולטות של נעם, אחיו של ישי, ושל ישי, חופפות ברובן וגם נעם עבר מסלול חיים די דומה שכלל חוסר יכולת להחזיק במסגרת, גם הוא עם ADHD וגם הוא, לאחר שנה באגוז, עבר לגדוד 13 בגולני.

אבא של ישי ונעם נוהג לומר שדווקא בזכות החוסר מסגרתיות שלהם, והחוסר יכולת שלהם להישאר במקום אחד במנוחה, כשהם הרגישו באותה השבת בשמחת תורה, שיש אנשים שזקוקים לעזרה, הם לא ישבו וחיכו שיקראו להם והם לא חיכו להוראות, אלא פשוט לקחו את נשקם האישי והיו מהראשונים שקמו ונסעו לכיוון העוטף להגיש עזרה.

ישי ונעם נפלו בצומת עלומים תוך כדי לחימה והגנה על אזרחים והמדינה.