מרדכי נולד וגדל בירושלים, בן זקונים לאלומה ואהרן ואח לאורלי, יוסף ואודליה. ילדותו התאפיינה באהבה גדולה למשפחתו, ברוחב לב ובשאיפה מתמדת למצוינות.

כבר מגיל צעיר התבלט באופיו המיוחד – חכם, שקט, צנוע ומנהיג טבעי. את לימודיו עשה במוסדות חינוך בירושלים, בהם היה תלמיד מצטיין ונער אהוב על חבריו ומוריו.

בבגרותו נישא לרינה, אהבת חייו, והזוג הקים בית חם ומלא אהבה. יחד גידלו את ששת ילדיהם: שירה, נדב, עיינה, תמר, דרור וטליה. מרדכי היה אב אוהב ומסור, שהקדיש את חייו למשפחתו ולחינוכם של ילדיו על ערכים של רעות, נתינה ואהבת הארץ.

עם גיוסו לצה"ל שירת מרדכי בחיל הרגלים, בו הצטיין כחייל וכמפקד. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר, המשיך לשרת במילואים, מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמונה בצורך להגן על המדינה.

ביום ז' בתשרי תשפ"ד (7.10.2023) נקרא שוב לדגל, במסגרת שירות המילואים שלו בחטיבת כרמלי במהלך קרב אמיץ ועקוב מדם, ביום כ"א בתשרי תשפ"ה (23.10.2024), נפל מרדכי בגבורה כשהוא מגן על חבריו לנשק ועל מדינת ישראל, בעת קרב בג'אבל בלאט שבדרום לבנון.

הוא הותיר אחריו אישה, שישה ילדים, הורים ושלושה אחים, לצד חלל גדול בליבם של כל מי שהכירו. משפחתו וחבריו ממשיכים להנציח את זכרו בדרכים שונות, כולל אירועים לזכרו וסיפורי מורשת המספרים על אישיותו יוצאת הדופן ועל גבורתו.

מרדכי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. לאחר נפילתו, הועלה לדרגת רב סמל בכיר כאות הוקרה על מסירותו, גבורתו ותרומתו למדינה.

יהי זכרו ברוך. (מתוך אתר REmember) 

מתוך דברים שכתב חבירו ערן ישראלי:

שבת ראשונה בלי מרדכי

סיפור :
רינה והילדים לא היו פה בשבת. המשפחה המורחבת ישבה בכפר אדומים אצל האח יוסי.
בהלוויה יוסי ביקש שנשיר "תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך" - שיר מלא עוצמה שמרדכי אהב.
"אלוקים שבשמיים, תן להם עוצמה וכוח" אני מוצא את עצמי מתפלל - לרינה ולילדים, להורים, לאחים ולאחיות, לגיסים ולגיסות.
הם צריכים את זה הכי הרבה. שם בטח החוסר גדול יותר. שיצליחו לצמוח מהכאב. להפוך אותו לעשייה, כמו שמרדכי היה רוצה...

ליל שבת.
התפילה בבית כנסת "אוהל משה" בו מרדכי היה מתפלל מסתיימת. הרב אביגדור ויצמן, רב בית הכנסת המיוחד שלנו, שרק לפני יומיים בשמחת תורה נתן לכולנו כוחות כשעמד בבוקר והכריז בעיניים דומעות שתהיה פה שמחה היום, עומד על הבמה עכשיו ומקריא זמנים :
"מחר שחקית בשעה 8:00
לפני התפילה, בשעה 7:15 - שיעור דף יומי לעילוי נשמתו של מרדכי, שהתחיל ללמד פה ראשון דף יומי" - וואלה, נכון, כשאורון ביקש - מרדכי התנדב להכין וללמד דף יומי.
לפעמים היה מתעפץ בלילה תוך כדי ההכנה, אבל התגבר על העייפות כדי להכין טוב.
"אחרי התפילה קידוש ולימוד משותף מהספר 'עוד יוסף חי' של הבן איש חי" ממשיך הרב אביגדור "לעילוי נשמת מרדכי שלימד פה קבוע בשעה הזאת דרשות מהספר לפרשת שבוע"
וואלה. גם זה שלו...

"ובשעה 16:45 תהילים לילדים לזכר מרדכי, שגם את זה הוא יזם" מסיים הרב אביגדור.

כמה יוזמות ,
כמה עשייה ,
כמה אנרגיות בבן אדם אחד...

ביקשו ממני להעביר שיעור קצר לנשים בקהילת כלנית בשבת בבוקר אחרי הקידוש. שיעור שקשור לדמות של מרדכי.
זאת קהילה מתוקה שהקימה משפחת שנרב. קהילה עם הרבה תורה וחסד, צעירים ומבוגרים, מכל העדות ממש.
כמה שמרדכי אהב אותם...
לפעמים היה מגיע לשם בליל שבת עם אביו או עם חמיו.
בכל קבלת שבת יש שם ריקוד קצר, עם שני שירים שמבטאים רצון של קרבה ואהבת ה'.

איני ראוי ואיני כדאי להעביר שיעור, אבל הרב איתן היה בצפון כי הוא רב חטיבה, ושיעור עם סיפורים על מרדכי זו ודאי מטרה חשובה..
אז דיברנו קצת על מסירות נפש במקרא ובחז"ל, וסיפרנו קצת על מרדכי ועל מסירות נפש בת ימינו.
לא רק בקרב...

בדרך חזרה לאוהל משה דיברתי עם כמה חברים מבית הכנסת 'זכור לאברהם', והודיתי להם על שבאו לחזק אותנו ולשמוח ביחד בשמחת תורה בבית הכנסת בו מרדכי היה מתפלל. היה מאוד מיוחד. ריקודים ושירים שלא מביישים אף ישיבה, אבל הפעם מתוך עוצמה מיוחדת. קשה להסביר במילים, אבל מי שהיה שם הרגיש את זה באוויר.
גם החבר'ה מבני עקיבא שבאו לשמח באותו יום מורכב הבינו טוב את התפקיד שמוטל עליהם ועשו את זה עם כל הלב.

אחרי קידוש ושיעור לזכרו באוהל משה, קפצנו כמה חברים להגיד מזל טוב למשפחת גוטליב שהבן שלהם הלל ש'התברמץ' באותה שבת הוא חבר טוב של נדב אמויאל.
גיל, האבא, דיבר בין היתר על המורכבות הזאת. על הקושי והכאב לעומת השמחה, ועל משפחת אמויאל שהייתה אמורה להיות שם בתור חברים טובים שלהם.
ראיתי שם את נתי קאופמן והחלטנו ללכת יחד לבקר את שי מוראד, חבר מהקהילה שנפצע קל באותו אירוע. הצטרפו אלינו עוד חברים מזכור לאברהם ומאוהל משה. שי היה בשבת בבית, כי בבית החולים עוד לא החליטו מתי יהיה הניתוח, אז הוא החליט לברוח הביתה לשבת..
הוא סיפר לנו את הסיפור המלא, משתדל לפרט עד כמה שידו מגעת.
קצת לפני הפיצוץ של המטען שממנו נהרגו מרדכי והחברים שלו, הם מצאו שם מחסן גדול מלא בנשקים, RPG, טילי כתף, אפודים (וֶסטים) שבתוכם כבר מוכנים רימונים, ועוד כל מיני...
מחבלי החיזבאללה ימח שמם תכננו להגיע לשם מתישהו - ככל הנראה על אופנועי שטח - ללבוש אפודים ולקחת נשקים וטילים, ולהכנס לצפון הארץ, למסע הרג...

רק להבין קצת ממה שהחבר'ה האלה עושים בצפון, ואיזו זכות הייתה להם בהצלת עם ישראל...

אחה"צ כשעמדתי לצאת עם הילדים לאמירת התהילים לילדים פתאום קלטתי שלא הכנתי סיפור לילדים.
"אם רפאל כהן לא הכין משהו, אני חייב למצוא מהר סיפור טוב.. מה עושים?" אני חושב לעצמי.
נזכרתי שהבנות שלנו מצאו באותו יום בספריה אחורית שאנחנו פחות משתמשים בה את הספר על סוכות ושמחת תורה, ואפילו שכבר הסתיים החג חשבתי שאולי אמצא שם סיפור מעניין.

במקרה (או שלא במקרה..) הספר נפתח לי בלימוד האושפיזין של דוד המלך, כשבעמוד הימני הכותרת היא "עדינו העצני" והוא מדבר על הייחודיות של דוד שהיה משלב ספרא וסייפא, תלמיד חכם ולוחם.
זה הזכיר לי את מרדכי, ובאותו רגע ידעתי שאני הולך לספר על דוד המלך ולהזכיר ברמז את מרדכי.
ומי שיבין יבין...

אחרי שקראנו שישה פקקי תהילים סיפרתי להם על דוד המלך, ואמרתי להם שזה גם ממש קשור אלינו לתהילים, כי מי שכתב את התהילים זה דוד.
ופתאום תוך כדי הסיפור אני נזכר במרדכי מנגן שם בעזה בחליל, כמו דוד המלך..
בעמוד השמאלי באותו ספר ילדים הופיע הכותרת "ענווה" - אז סיפרנו קצת גם על הענווה של דוד, ושוב - אני נזכר כמה ענווה יש ביהודי המיוחד הזה שעם ישראל איבד לאחרונה.
ממש יהלום בכתר של המלך..

להורים שבאו עם הילדים לתהילים רמזתי על הקשר.
הנפש של חלק מהילדים רכה מדי בשביל להתמודד עם אובדן , ואין צורך להעמיס עליהם מה שלא צריך...

חשבתי על זה שגם היום בו נהרגו אותם קדושים ומרדכי ביניהם, היה ממש במקרה הושענא רבה, שזה האושפיזין של דוד המלך.
כמה צירופי מקרים בסיפור אחד.

מרדכי, אחינו היקר והאהוב !
לך אחוז בכסא הכבוד. תתעקש כמו שאתה יודע כשאתה רוצה לשכנע מישהו. תגידו שם, אתה וחבריך, שהגיע כבר זמן הגאולה. גאולה ברחמים.
בינתיים מבטיחים לנסות ללכת בדרכך המיוחדת, להיות יותר "עדינו העצני"
להרבות פה תורה ודרך ארץ,
לנגן ולשמוח,
ולאהוב.
שתהיה מבסוט עלינו...