"במכתבי יוני" יוני כותב שם לחברה שלו על החשיבות של השרות בצבא והחשיבות של הקצונה והפיקוד בצה"ל, ומצדיק על ידי כך את ההיעדרויות הממושכות שלו מהבית..אני ממש לא מתכוון להגזים עד כדי כך ואנחנו לא בתקופה הזו..(ואני לא יוני נתניהו)אבל שתדעי, השרות בצבא חשוב לי-חשוב לי להיות חלק במאבק הזה על החיים של העם שלנו ועל הארץ שבה אנחנו גרים, כמו שעשו המון לפני ויעשו המון אחרי..אני ממש שמח על הגיוס, זה הזמן שלי ואני מוכן לתת את מה שצריך (מתוך מכתב של נוה ערב גיוסו)
נוה, בן אהוב, ילד שני מתוך שישה, אח מגונן שהוא גם חבר טוב, אחד שמייעץ ומתייעץ.
גדל והתחנך בלוד. היתה לו גאוות יחידה על הבית ועל עיר שלו.
נוה היה מחונן, הוא קרא ספרים רבים, בהם היסטוריה ופרוזה, הגות ושירה. נוה הירבה לקרוא על נופלים ופסע בעקבותיהם. הוא ניגן על קלרינט ופסנתר והיה חבר בתזמורת העירונית. הנגינה הייתה עבורו כלי ביטוי לנפש. הוא אהב את הארץ וחרש את שביליה.
נוה חיפש את האמת, עסק רבות בתיקון ובשיפור עצמי, וכתב על כך שירים ומסות ביומנים שהשאיר. נוה היה גם שובב גדול, מלך של מעשי קונדס מצחיקים ומתוחכמים, ילד מלא בשמחת חיים סוחפת. מעל כל אלה, ניחן בכריזמה כובשת.
נוה השתמש במתנות שקיבל כדי לסייע ולהיות קשוב לאחרים. בתיכון פתח חמ"ל בגרויות ולימד תלמידים מתקשים. ביום הזיכרון, בקורונה, התעקש לקיים משמרות כבוד לנופלים ברחבי העיר. היה חבר ומדריך ב'בני עקיבא' והתנדב בעמותת 'שמחה לילד'.
אחרי שסיים את הישיבה התיכונית, המשיך למכינת עין פרת ולאחריה, בדצמבר 21' התגייס לסיירת מטכ"ל, מקום שבו יוכל להגיע הכי רחוק שאפשר ולתרום הכי הרבה למדינה.
במסלול הצבאי המאתגר, באו לידי ביטוי יכולותיו וכישרונותיו, רצינות ומקצועיות, חכמה ויצירתיות.
בבוקר שמחת תורה, נוה התעורר בבית מקול האזעקות. הוא התקשר למפק"ץ והחל להקפיץ את חבריו. כשהגיע ליחידה אחד המפקדים הבכירים ביקש ממנו לעלות לרכב של מפקד היחידה ולהיות איתו בחפ"ק, אך נוה סירב, הוא רצה להשתתף בלחימה. לאחר מכן עלה על רכב שיצא לכיוון בארי.
בדרך, התקשרה שני חברתו ושאלה אותו "לאן אתה נוסע" הוא השיב "אני לא יודע, במקום שבו צריך אותי שם אני אהיה". זה היה המוטו של חייו.
כביש 232 היה מלא במחבלים והכח פנה ליער שוקדה. במשך שעות ניהל הכח לחימה מול מחבלים ונוה סייע עם אמצעי מיוחד שהיה ברשותו.
בשעת צהריים הצליחו החיילים להגיע לקיבוץ בארי. זה היה הכוח הצבאי המשמעותי הראשון שנכנס לקיבוץ וחתר למגע בשכונות הקשות ביותר. נוה שובץ בתחילה לפינת הטיפול בפצועים, אך לאחר כמה דקות פגש את המפק"ץ שלו, ביקש לעבור לכח הלוחם והצטרף ללחימה. גיבור.
הכח עבר בין בתי הקיבוץ, והגיע לפאתי שכונת הזיתים שרוב תושביה נרצחו או נחטפו. השכונה נשלטה באופן מלא ע"י המחבלים, אבל הכח היה נחוש להיכנס.
כשהגיעו לבית משפחת בר, תושביו כבר לא היו בין החיים. נוה התמקם בפינת הבית כדי להגן על הכוח. המחבלים פתחו באש חזקה מבית סמוך ונוה נפגע אנושות. נוה היה רגוע ובקור רוח ניסה לעזור לחבריו לטפל בו, הם ראו שהוא נלחם כדי לחיות. הוא פונה על ידי חבריו במסירות נפש אל פינת הטיפול בפצועים אותה עזב, שם נפטר מפצעיו.
אנחנו מתגעגעים לנוה וכואבים את לכתו, אך יודעים בוודאות שלו נדרש לכך, היה עושה את המעשה הזה שוב.
פונט כתב היד המשולב באתר הוא כתב ידו של החייל איתן פיש אשר נפל בקרב בשג'אעיה ונוצר במסגרת מיזם 'אות חיים'
