צבי מתתיהו מרנץ, הי"ד, נולד בירושלים ב-יב' באב תשנ"ב. הוא גדל בגוש עציון, שם התחנך על ברכי ערכי הציונות הדתית. גם בבית וגם במוסדות החינוך בהם למד, צבי ספג את אהבת ארץ ישראל, אהבת עם ישראל ואהבת תורת ישראל.

צבי ניחן בתכונות רבות , והבולטות ביניהן הן רגישות, נדיבות ללא תנאי ואהבת הזולת. בכל מסגרת שפעל ראה צבי את הצרכים של הסובבים אותו לנגד עיניו ופעל להיטיב איתם.

לאחר התיכון בחר צבי ללמוד בישיבת ההסדר בשדרות בשל הקשר החזק של הישיבה עם הקהילה שבה שוכנת הישיבה. במסגרת ההסדר החל צבי את דרכו הצבאית בחטיבת כפיר (900). לאחר שירותו הסדיר צבי התחתן והחל את לימודיו בהנדסאות בניין. כתלמיד, כחייל, כבעל ואב מסור, כחבר וכהנדסאי בניין, הפגין צבי את מסירותו, והוא הרעיף את אהבתו על כל הבריות. בין אם זה היה להכין אוכל ומשקאות חמים לכל החיילים בפלוגתו בסיום כל פעילות צבאית שבצעו, לעזור לחבר לספסל הלימודים למצוא עבודה, לתת תרומות כספיות משמעותיות לנזקקים, ללוות חבר טוב חולה סרטן לטיפולים שלו בחו"ל, או לשנות את מסלול נסיעתו רק כדי שיוכל לתת טרמפ לכל העומדים בצידי הדרכים, צבי לעולם לא הסתכל בקליפה של בן אדם, אלא הסתכל ישר לליבו. דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים, אשכנזים ובני עדות המזרח – מבחינתו של צבי, כולם שווים בעיני האלוהים, וברוח זו מצא את הדרך לחבר בין אנשים.

לאחר שירותו בסדיר, שרת צבי בפלוגת ההבטחה של גדוד הסיוע המבצעי (294) בעוצבת "בני אור" (חטיבה 460) שבחיל השריון. הוא שרת במילואים באדיקות וראה בכך זכות גדולה.

בין עבודתו, השירות במילואים ומסירותו למשפחתו היקרה, צבי מצא את הזמן להתנדב בעמותת "הגשמת חלום" בה הוא ליווה ילדים חולים וילדים עם צרכים מיוחדים לנופשים בחול על מנת להקל עליהם ועל משפחותיהם. לימים הוא נהיה המנהל הלוגיסטי של העמותה. גם במהלך המלחמה, צבי הספיק לשמח חולים, פצועי מלחמה ויתומים.

במלחמת חרבות ברזל שרת צבי בשלושה סבבי מילואים. מפקדיו מספרים עליו שהיה לוחם מיומן ואמיץ שהראה נחישות במעשיו והתבלט בהיותו איש חסד ואמת, ועל כך העריכו אותו חבריו לפלוגה.  צבי הבין למען אלו מטרות הוא נלחם, והוא נלחם בשמחה רבה ומתוך אמונה בצדקת הדרך.  מפרוץ המלחמה הוא נלחם בעוז ובחירוף נפש למען הגנת העם והארץ.

צבי נפל ב-ח' בתשרי תשפ"ה, 10.10.24, בקרב עם מחבלים בג'באליה.