" אני מבין את גודל המשימה , בטח עוד שבוע שבועיים כבר נהיה ברצועה מורעלים לכניסה. מלחמה על הבית! אני יודע שתשעה מיליון עיניים צופות עליי עכשיו ומתפללות שאחזור בשלום. ואין לי ארץ אחרת במיוחד כשאדמתי בוערת, ואם למות אז על הגנת המולדת.
אנשים יקרים זו הצוואה שלי:
הקדישו את עצמכם לאהבת המדינה , אהבת הזולת , תהיו אחד בשביל השני , והחברה שלנו תהיה טובה יותר. כן, גם אם זה אומר פחות כסף. תתרמו מעצמכם לחלשים , אל תפחדו לאהוב, לעזור לזקן/ה באוטובוס ובכל מקום. וכמובן להצדיע לכל דגל ישראל שתראו בדרך. עם כל הצער שבדבר הגיע תורי , אני גאה שנלחמתי לצד חבריי במשימה הכל כך חשובה הזאת.
שלכם לעד שגיא ❤️ "
(מתוך המכתב שהותיר אחריו אהובנו היקר
רס"ל שגיא שגיא עידן הי"ד)
בנם של לימור ואברהם. נולד ביום י"ב בכסלו תש"ס (21.11.1999). אח בכור לאיתי.
שגיא, ילד יפה ואהוב עם חיוך רחב ושובה לב תמידי על פניו, גדל והתחנך בעיר ראש העין. למד בבית הספר היסודי "נווה דליה", בחטיבת ביניים "יובל" וסיים את לימודי התיכון בהצלחה בבית הספר "בגין" בעיר.
בילדותו היה מאוד ספורטיבי ובלט בכישוריו במגרשי הכדורגל. המורים והמורות שלו סיפרו עליו שתמיד חיפש איפה יוכל לעזור ולתרום ותמיד התנדב למשימות. את המחויבות האישית שלו בתקופת התיכון בחר לעשות בעמותת "ק.ס.ם" – קרן סיוע למשפחות נזקקות, מתוך ההבנה שהוא רוצה לקחת חלק בתרומה לקהילה במקום שמסייע לחלשים בחברה. גם כשסיים את מחויבותו זו בחר להמשיך להתנדב שם מתוך רצון להיות חלק ממשהו שיש בו משמעות ועזרה לקהילה.
שגיא תמיד דיבר על החיבור והשייכות שלו לעם ולמדינת ישראל, ועל הזהות היהודית, הציונית והישראלית שלו. היה אדם ערכי שראה את הצורך ביצירת זהות משותפת המנחילה ערכים של בין אדם לחברו, עזרה לזולת, במטרה ליצור חברה טובה יותר.
לשגיא היה חשוב לשרת שירות משמעותי בצה"ל ולכן היה ברור לו שהוא יהיה לוחם קרבי.
במרץ 2019 התגייס לשירות סדיר בצה"ל כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים, לאחר שסיים את מסלול ההכשרה האינטנסיבי והמאתגר לרובאי 07, הוצב כלוחם במחלקת חוד בפלוגה הרובאית. בהמשך התמנה לתפקיד סרס"פ (סגן רב סמל פלוגתי). במהלך שירותו בסדיר לקח חלק בביטחון השוטף ובהגנה על גבולות המדינה בשלל גזרות.
שגיא היה לוחם מוערך ומצטיין שעשה את שירותו כלוחם מתוך תחושת שליחות אמיתית ואמונה שחייב להתגייס לקרבי כדי להיות בחזית ההגנה על המדינה, מתוך תחושת מחויבות פנימית ללקיחת אחריות ואכפתיות שלו כלפי החברה והמדינה.
מפקדו כתב עליו: "שגיא לוחם מצוין, בעל יכולות פיקודיות גבוהות, כריזמה אישית גבוהה, ערכי וחכם. את תפקידו בשירות ביצע במסירות ובחריצות רבה תוך הקפדה על סטנדרטים גבוהים ומשמעת, חשיבה מערכתית וביקורתית גבוהה ויכולת לתפקד היטב במצבי לחץ, אשר הובילו את הפלוגה למקומות טובים".
מאחר שבלט באיכויותיו ובכישורי המנהיגות שלו, הוצע לו להמשיך בשירות קבע, ולאחר שניאות להצעה שובץ בתפקיד רס"פ בסיירת חטיבת גבעתי. בתפקידים אלה הפגין יכולת פיקוד גבוהה ולא היסס לדרוש מהחיילים השקעת מאמץ מרבי כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר.
בתום שירות הקבע השתחרר שגיא מצה"ל והחל לעבוד בתפקיד ביטחוני ברשות שדות התעופה. לאחר שהממונים עליו זיהו את כישוריו הבין אישיים והפיקודיים הם שלחו אותו לקורס מפקדים, וכעבור זמן קצר התמנה לתפקיד מפקד בחטיבת הביטחון. הוענקה לו תעודת הצטיינות כאות להשקעה והתמדה במילוי תפקידו בחטיבת הביטחון של רשות שדות התעופה. "מפקד בכל רמ"ח אבריו", כתבו עליו מנהליו, "אהוב על חבריו".
הוא תכנן לצאת לטיול בעולם עם חבריו לאחר שיסיים פרק זמן בעבודה זו ולאחר מכן להתחיל ללמוד הנדסה אזרחית.
קשר קרוב שרר בינו ובין הוריו. עם אחיו שוחח מלב אל לב, ובתור אח בכור דאג לאח הצעיר, שמר עליו, שימש לו אוזן קשבת, תמך בו וסייע לו בקבלת החלטות נבונות.
שגיא הכיר את גל חברתו, וכבר בפגישתם הראשונה בחוף שדות ים צחקו ונהנו כאילו הכירו זה את זה שנים. בין השניים נרקמה אהבה גדולה והתפתחה זוגיות. החיבור ביניהם היה טבעי, והם חוו פשטות ועומק של קשר אמיתי וטהור. הם טיילו בחיק הטבע, בילו בחוף הים ושהו בבית, מתמוגגים מה"יחד" שלהם, ולא הזדקקו ליותר מזה. עד מהרה התחבב גם על משפחתה הודות לשמחת החיים שלו, ערכיו, אדיבותו ומסירותו לגל. בברכה ששלח ליום הולדתה כתב: "ללא ספק מצאתי לי את שאהבה נפשי ... אוהב אותך בלי סוף, ותמיד, אבל תמיד, כאן בשבילך". הם חוו אהבה גדולה ובתקופה זו זרח מאושר.
שגיא, בחור צנוע, חכם, שנון וסקרן בעל חוסן פנימי, בורך בעיניים טובות ובחיוך שובה לב שלא סר מפניו. "יפה מבחוץ ומבפנים", תיארו אותו. הוא ראה אנשים לעומק ולתוך הלב ודאג להם לפני שדאג לעצמו. חבריו זכו ברֵע נאמן שלימד אותם מהי חברות אמת – התייצב בכל עת ובכל מקום כשנזקקו לו, האמין בהם והשרה סביבו אווירת שמחה וצחוק. הם סמכו עליו בעיניים עצומות ופתחו את ליבם בפניו.
אדם ערכי, מחה על עוולות חברתיות, סייע לחלשים, שאף לבנות חברה טובה יותר והאמין בצורך ליצור זהות משותפת הדוגלת בערכים שבין אדם לחברו, בהם עזרה לזולת. ללא הרף ובלהט דיבר על החיבור שלו לעם ולמדינת ישראל, על תחושת השייכות, על הזהות היהודית-ציונית-ישראלית שלו ועל הגורל הקיומי של עם ישראל בארץ ישראל.
אהבתו למולדת ניכרה בחיבור החזק שלו לטבע, וחיבור זה בא לידי ביטוי בטיולים רגליים שהִרבה לצאת אליהם לאורכה ולרוחבה של הארץ. במיוחד אהב לטייל בנחלים. כשיצא לטייל עם חבריו, חסך מהם דאגות כשטיפל בלוגיסטיקה ותפעל את מה שצריך שטח.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה המלחמה.
באותו הבוקר שהה שגיא בביתה של גל בת זוגו, ועוד לפני שנקרא למילואים בצו שמונה, מיהר להגיע לביתו, הכין את הציוד ויצא לכיוון הבסיס של יחידת המילואים שלו – גדוד 8208 של חטיבה 261 בחיל הרגלים. מתוך אמונה, עוז ונחישות חש שזה צו השעה ושזו משימת חייו. במכשיר הטלפון שלו כתב לעצמו: "משימת העל – שמירה על חיי אדם". אף שעבד בעבודה המוגדרת חיונית ובגינה יכול היה להשתחרר מהמילואים בכל עת, הוא לא הסכים ואמר להוריו "נקראתי למשימה ואני שם עד המשימה האחרונה". שגיא תמיד דיבר בלהיטות על הגורל הקיומי של עם ישראל בארץ ישראל וזה חיזק אותו בחשיבות המשימה במלחמה שאין צודקת ממנה, מלחמה על הבית! ולכן יצא אליה בלב שלם ובתכליתיות.
עם תחילת התמרון הקרקעי בשלהי אוקטובר 2023 נכנס עם היחידה ללחימה ברצועת עזה. לכל משימה התייצב ראשון, הפגין מקצועיות, פעל בעבודת צוות וחתר למגע. חבריו לנשק שלחמו לצידו סמכו עליו, העריכו אותו, למדו ממנו והתייעצו עימו. כדי לגונן על הוריו ולא להדאיג אותם, לא ציין באוזניהם שנכנס להילחם בעזה.
את חופשתו האחרונה בילה בבית משפחתה של בת זוגו. הוא נהנה מהשהות עימה, התבונן עימם באלבומי תמונות ישנים וסיפר חוויות מהמלחמה.
שגיא לחם בנחישות ובגבורה ברצועת עזה, עד שנפל במלחמה על הגנת הארץ ב-22 בינואר 2024. באותו יום יצא עם היחידה שלו למשימה של מיקוש ופיצוץ מבנים בפאתי מחנה הפליטים אל-מע'אזי במרכז הרצועה, כדי להעמיק את מרחב ההגנה על יישובי מערב הנגב. בדקות האחרונות לפני סיום הפעילות נורה לעבר המקום טיל מסוג אר. פי. ג'י שגרמה לקריסת המבנים שבהם פעל הכוח. שגיא ועוד עשרים חיילים מהחטיבה נהרגו, ואחרים נפצעו.
רב-סמל שגיא עידן נפל בקרב ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר הורים ואח.
על מצבתו חקקו אוהביו: "תמיד תהיה השמש שלנו, מאיר בליבך הצחור, שזור בחוט החיים שבנו, חבוק באהבה, עטוף באור".
במכשיר הסלולרי של שגיא נמצא מכתב שהשאיר אחריו לכל האנשים שהיו יקרים בחייו ובתוכו גם צוואה כללית: "אני מבין את גודל המשימה, בטח עוד שבוע שבועיים נהיה ברצועה, מלחמה על הבית! אני יודע שתשעה מיליון עיניים צופות עליי עכשיו ומתפללות שאחזור בשלום. ואין לי ארץ אחרת במיוחד כשאדמתי בוערת, ואם למות אז על הגנת המולדת. אנשים יקרים זו הצוואה שלי: הקדישו עצמכם לאהבת המדינה, אהבת הזולת – תהיו אחד בשביל השני, והחברה שלנו תהיה טובה יותר. כן, גם אם זה אומר פחות כסף, תתרמו מעצמכם לחלשים, אל תפחדו לאהוב, לעזור לזקן/ה באוטובוס ובכל מקום, וכמובן להצדיע לכל דגל ישראל שתראו בדרך. עם כל הצער שבדבר הגיע תורי, אני גאה שנלחמתי עם חבריי במשימה הכל כך חשובה הזאת, שלכם לעד שגיא".
שגיא הותיר אחריו אמא אבא ואח הכואבים את לכתו. בת זוג, משפחה מורחבת, וחברים קרובים כולם שבורי לב!
אחיו איתי ספד לו: "אחי, אתה לא היית איש של מילים, אבל היה לך לב ענקי וחוסן פנימי, והיית עבורי מקור להשראה. היו לנו שיחות שהן רק שלך ושלי, שנינו היינו הכי קרובים בעולם, ועזרת לי לקבל החלטות נבונות. תמיד שמרת עליי ודאגת לי. שגיא, אחי הגדול, עכשיו אתה לא פה, ואני לא יודע איך להסתדר לבד. מי יהיה אוזן קשבת בשבילי כשאצטרך עזרה? היה לך חשוב שההורים ואני לא נדאג. לא סיפרת להורים שנכנסת לעזה מספר פעמים ונלחמת, כי רצית לגונן עליהם. סיפרת לי. דאגתי לך מאוד.
אני יודע שנתת הכול, את המיטב שבך ויותר. ההחלטה שלך להישאר במילואים ולהמשיך בלחימה נבעה ממקום טהור. למרות החיים בחוץ – העבודה שהצטיינת בה, גל החברה שלך, אמא, אבא ואני – בחרת ממקום שלם להגן על כולנו. אני אוהב אותך לעד, לנצח אחי – אזכור אותך תמיד".
גל בת זוגו ספדה לו: "כל החלומות והתכנונים חולפים מול העיניים כמו מיליון סכינים לבטן וללב. החיים בלעדיך קשים, בראש שלי אתה כל-כך חי, ואז כשאני פוקחת את העיניים אני לא מבינה איך אתה לא לצידי. אני מדברת איתך כל לילה, מספרת לך איך אני היום, מתייעצת איתך, מדמיינת לעצמי בראש שיחה שלמה איתך. אני הולכת לישון כשאתה במחשבות שלי, וקמה בבוקר כשאתה המחשבה הראשונה של היום.
אני משתדלת לזכור שלאהבה שלנו באמת אין סוף, היא מקבלת צורה ופנים אחרות, אבל היא שלנו והיא אינסופית. ואתה באמת תמיד כאן בשבילי, לא בצורה שחלמתי, התפללתי ורציתי, אבל בכל בחירה ומחשבה אתה מלווה אותי, ואני מדמיינת מה היית מציע לי ואיך היית עוזר לי. בכל רגע קשה אתה שם, בדמעות ובכאב השורף בגוף. ובכל רגע ממש אתה שם, בחיוך ובמחשבות שלי. במהלך השנה הארורה הזאת ניסיתי להיאחז בכל מה שיעזור לי להיות איתך עוד, התמונות, הזיכרונות, החברים וכמובן המשפחה המדהימה שלך, שמהרגע הראשון שהבאת אותי לביתכם עטפו אותי באהבה ונכנסו לי ללב. לימור, אבי ואיתי האהובים, שעם כל העצב, הצער והאובדן, אתם מוצאים כוחות לתמוך בי, אוהבים אותי ודואגים לי, זכיתי בכם ותמיד תהיו בלב שלי. אתם כל כך מדהימים שהרבה פעמים זה שורף בלב הפספוס הגדול שלנו וכמה שגיא היה שמח לראות אותנו יחד.
מאמי, יש שיר שתמיד אהבתי, אבל רק בשנה הזאת באמת הצלחתי להבין אותו. והפזמון שלו מתאר בדיוק את התחושות שלי. "גם אם אשתה את כל הים הוא לא ירווה את צימאוני, לעוד יום קרוב אלייך, לעוד יום בזרועותייך. גם אם אשב מתחת שמש לא ישרפו אותי קרניה, כמו ליבי נשרף בלהבות אהבתך".
שגיא, אני אוהבת אותך ותמיד אוהב. מתגעגעת כמו שאלף מילים לא יוכלו להסביר. שלך, גל".
חברו רז, ספד לו בשם החברים: "רצינו להגיד לך תודה. תודה על שלימדת אותנו מהי חברות אמת, חברות ללא תנאי, כזאת שאין אפילו בסרטים. חברות ששום דבר לא חזק ממנה, לא חומר, לא כסף, ולא שום דבר זמני. תודה על שהיית שם תמיד בשביל כל אחד מאיתנו, על שהאמנת בנו, גם על אפס שעות שינה שמת תמיד את האנשים סביבך במקום הראשון. תמיד סמכנו עליך בעיניים עצומות, ידענו שאפשר לספר לך הכול. היה ברור לכולנו שקשר כזה זה משהו שהולכים אתו עד לקבר. מי דמיין שנגיע לרגע הזה בגיל 24".
מג"ד בה"ד 1 סא"ל שראל ספד: "שגיא, אין בכוחן של מילים לתאר את האובדן הגדול עם נפילתך. התגייסת בשנת 2019 לשירות קרבי כלוחם בחטיבת גבעתי, עברת מסלול אינטנסיבי ומאתגר על מנת להיות לוחם מקצועי ומיומן בגדוד שקד. בהמשך שירותך הפגנת מקצועיות וסטנדרט גבוה ונבחרת להמשיך בשירות קבע בסיירת גבעתי בתור רב סמל פלוגתי.
חבריך ומפקדיך, מספרים כי סמכו עליך, העריכו אותך, למדו ממך והתייעצו איתך. היית לחבר ואח אכפתי שרואה תמיד את טובת הכלל לפני טובתו האישית. ביצעת כל משימה על הצד הטוב ביותר ותמיד חתרת למגע, לניצחון וגם לאורך כל חודשי הלחימה בעזה הפגנת מקצועיות, עבודת צוות בדגש על חתירה למגע ללא היסוס, נקראת לדגל והיית הראשון להתייצב. שגיא, אנו נעשה כל שביכולתנו על מנת להשיב את השקט והביטחון למדינת ישראל".
הנהלת רשות שדות התעופה פרסמה עם נפילתו: "שגיא היה מפקד בכל רמ"ח איבריו, מלח הארץ. אהוב על חבריו, צנוע, ותמיד הסתובב עם חיוך כובש על פניו. מדובר באבדה גדולה למשפחתו ולמדינה, ואבדה כואבת ליחידה ולחטיבת הביטחון בנתב"ג".
אימו לימור מעבירה הרצאות בבתי ספר ברחבי הארץ להנחלת מורשתו וצוואתו הערכית. סיפורו של שגיא מתואר בכרך ב' בספר "אור אין סוף": סיפורי גבורה ממלחמת "חרבות ברזל" בהוצאת עמותת "הזדמנות לחלום".
לזכרו של שגיא התקיימה צעדה המונית בעירו, כמו כן לזכרם של בני ראש העין שנפלו במערכות ישראל, בהם שגיא, גם התקיים "מרוץ הבנים", ואימון כושר קרבי של קורס "אדרנלין" התקיים לזכרו.
לעילוי נשמתו נכתב ספר תורה והוכנס בטקס לבית הכנסת "אהבת ישראל" בראש העין, יצא ספר "תהילים", והוכנסה פרוכת לבית הכנסת של משפחת חמדי.
במסגרת מיזם "אות חיים" עוצב גופן על שמו בהתבסס על כתב ידו בהשראת מכתבי האהבה שכתב לגל אהובתו.
ברשת החברתית "אינסטגרם" הוקדש עמוד הנצחה לזכרו – remember_sagi.idan, ובו תמונות, סרטונים, דברים לזכרו והנצחות רבות נוספות שנעשו לזכרו, בהן שנעשו על ידי אנשים שונים שיוזמים הנצחה לאחר שהם נחשפים לסיפורו, לאדם שהיה שגיא ולצוואה הערכית שהותיר אחריו.
פונט כתב היד המשולב באתר הוא כתב ידו של החייל איתן פיש אשר נפל בקרב בשג'אעיה ונוצר במסגרת מיזם 'אות חיים'
