עמיחי ישראל יהושע אוסטר הי"ד נולד ב-ח' תמוז התשנ"ט, 22/6/1999 בקליבלנד שבארצות הברית. בגיל שנה בר"ח אב התש"ס 1/8/2000 עשה עליה ארצה עם שתי אחיותיו הגדולות ושני ההורים. עמיחי גדל כל חייו בגינות שומרון. ביסודי למד בבית הספר לפידים ומשואה, ובחטיבה ובתיכון למד במדרשיית נעם בכפר סבא. לאחר התיכון המשיך ללימוד בישיבה הגבוהה "שבי חברון", שם למד שנתיים וחצי עד שהתגייס באמצע שיעור ג' במרץ 20 לגדוד רותם בגבעתי. עמיחי זכה להיות המאגיסט של המחלקה שלו, ולאחר הכשרה של שמונה חודשים, ואימון של ארבעה חודשים ברמת הגולן, הוא יצא לקורס מכים. בסיום הקורס היה מפקד בפלוגת תומר שבגדוד רותם. הוא קיבל את חייליו כטירונים והמשיך איתם עד שסיימו הכשרה, ואפילו תפס איתם קו בשומרון ויותר מאוחר גם בגבול לבנון.

לאחר שירות מלא של שנתיים ושמונה חודשים, השתחרר והתחיל את הטיול שלו. קודם הוא נח מהשירות הארוך וטייל עם חברים מהצבא חמישה ימים בסיני, ולאחר מכן חזר הביתה והתחיל לתכנן את הטיול האמיתי. במקור תכנן לטייל שלושה חודשים במזרח לפחות, אך לא מצא שותף שמוכן להתחייב טייל איתו לכל כך הרבה זמן. בגלל שבאופי שלו הוא חדור מטרה כשרוצה, וחברותי, הוא החליט לטוס לבד כי זה משהו שרצה להספיק, והניח שיפגוש חברים בדרך. עמיחי, שתכנן לחזור ולחגוג את חג הפסח בבית, ראה כל כך הרבה בארצות המזרח וזה רק גרם לו לרצות יותר. בסוף לאחר שדאג לקבל את הסכמת הוריו, החליט להאריך את הטיול ובפועל חזר לארץ כמה ימים לפני שבועות. במהלך כל הטיול שלו הספיק לטייל במקומות רבים, ולפגוש חברים חדשים שהצטרפו אליו כל פעם לתקופה מסוימת. עמיחי שמר על מחויבות הלכתית גבוהה במיוחד, ומעולם לא פספס יום של תפילין או אפילו תפילה. לכל קידוש דאג שיהיה לו יין, גם כששהה במקומות בהם אין בתי חבד ומכולות לקנות אוכל. כל שבת היה לו לחם משנה. הוא שמר על כשרות ברמה גבוהה בלי לחפש שום הקלות, וכשלא היו חנויות בהם יכל לקנות אוכל כשר או חומרי גלם כשרים, הוא אפילו היה הולך לחלק האחורי של מסעדות לקנות מהם ירקות כדי שיהיה לו מה לבשל ולאכול בצורה כשרה לחלוטין. לאחר חמישה חודשים בהם טייל בתאילנד ובאיים שלה, בלאוס, קמבודיה ובויאטנאם עמיחי שב ארצה.

עמיחי היה בארץ לשלושה שבועות והמשיך בטיול שלו לארה"ב. לאחר שנחת במיאמי, דרום מזרח ארצות הברית, קנה רכב ופשוט נסע. עמיחי הגיע עד החלק הצפוני ואפילו עבר את הגבול לקנדה שם עשה שבוע טיול קרחונים וחגג את ראש השנה. לאחר מכן המשיך מערבה והגיע עד לסולט לייק סיטי שבמדינת יוטה. עמיחי תכנן להמשיך ולהגיע עד הים במערב, לבקר בעוד פארקים לאומיים, ובמיוחד רצה לבקר בגראנד קניון. הוא גם תכנן לטוס להוואי כדי לצלול כמה שבועות עם חבר, כי היו לו גם שני כוכבים בצלילה. גם בחלק הזה של הטיול ישב ואמר קינות על הקרקע ביער בתשעה באב, דאג שיהיה לו מקום וקהילה עם מנגינות שאוהב בראש השנה וימים נוראיים, דאג שיהיה לו ארבעת המינים, סוכה קטנה ניידת וכל הפרטים הקטנים.

בשמחת תורה של שנת התשפ"ד, 7/10/2023 לאחר מתקפת חמאס האיומה, עמיחי הרגיש שלא יכול להישאר עוד בארצות הברית, ושהוא חייב לחזור ארצה להילחם. עמיחי קיבל צו 8 בהודעה, אך לא ידע לאן להתפקד, שהרי היה משוחרר מצהל לפחות משנה, ולכן עוד לא הספיק לעשות מילואים. לאחר שהצליח לאתר את המ"פ שלו וליצור איתו קשר, נאמר לעמיחי שהואיל וההיענות למילואים כל כך גבוהה, וגם ככה הוא לא אורגני עם הפלוגה, שימתין בינתיים בחו"ל. אם יצטרכו אותו בהמשך יקראו לו. עמיחי לא הסתפק בתשובה הזאת ומיהר לשוב ארצה. כשהגיע לארץ חפר למ"פ שלו עד שזה הגיע למצב שבו הוא מסנן אותו לחלוטין בשיחות והודעות. עמיחי הבין שמשם לא יצליח למצוא מקום בו יעזור במאמץ המלחמתי, ולכן פרסם בפייסבוק ובקבוצות ווצאפ מהסדיר שהוא מחפש מקום שצריכים בו לוחם. לאחר שחבר מהסדיר סיפר לעמיחי שחסר להם מאגיסט, לקח עשרה ימים לסדר את הבירוקרטיה, וביום שהסתדר כבר באותו הערב עמיחי הצטרף אל הגדוד החדש, גדוד 7020, בבארי. לאחר זמן קצר עברו לגזרה בנחל עוז.

עמיחי נפל בקרב בכ' טבת התשפ"ד 1/1/2024 כאשר הופעל מטען על הכח שלו בפאתי דרג' תופאח.

עמיחי היה איש מוכשר מאוד שהתעסק בדברים רבים בהצלחה. את הלימודים סיים בהצטיינות, ואף התקבל ללימודי מחשבים בעברית על בסיס תעודת הבגרות שלו בלבד. הוא למד וניגן על גיטרה וחליל צד. הוא היה מדריך נערץ ע"י חניכיו בבני עקיבא ומסור אליהם בצורה יוצאת דופן. הוא התנדב בעמותות לילדים עם צרכים מיוחדים, וביניהם אילן, מאירים ונופשון שומרון. הוא צילם בצורה מקצועית, וידע לערוך תמונות וסרטונים ברמה גבוהה מאוד. הוא אהב טבע, לטייל, צמחים ובעיקר התמחה בנחשים. הייתה לו חגורה שחורה בקראטה והתאמן לזה שנים רבות. הוא אהב מדע, והבין בכוכבים. הוא היה פותר קוביה הונגרית בפחות מחצי דקה, ואף ידע לפתור בעצימת עיניים לאחר שהביט בקוביה לכמה דקות. הוא אהב אומנות, והוא צייר וקישט עוגות יפהפיות במקוריות רבה. הוא היה איש שכשרצה יכל לעבוד קשה, הרבה ובלי להתלונן. הוא היה אדם חברותי שהצליח למצוא חברים בכל מקום בעולם גם אם היו שונים ממנו לחלוטין, ובתיכון כשהגיל משמעותי, לא הפריע לו להיות הכי גדול בפער וש'הקטנים' ירגישו קשורים אליו. הוא אהב להנות מהחיים וניצל את רוב הזמן שלו. הוא היה אדם שאהב את עמו וארצו, והרגיש מחויבות עצומה כלפיה מבלי לחשוב על עצמו ומבלי להתלונן בנושא הזה.

עמיחי הותיר אחריו שני הורים, שלוש אחיות, אח אחד, גיס, אחיינית מתוקה, שתי סבתות, משפחה מורחבת, חברים רבים ובעיקר המון טוב וגעגוע. יהי זכרו ברוך.

בסרטון המובא לעיל דקות מומלצות לצפיה: דקות מומלצות לצפייה: עד 4:48, 15:25-20:00, 27:12-37:19

מתוך הדברים שכתבה אמא מרסי (התרגום לעברית בקטע ההשראה)

On October 7 Amichai was in Salt Lake City, received a message from the IDF and immediately set out to return home. He was determined to serve his country, and when his reserve unit was full, he transferred to a unit that needed him.

Recently, when he was home on a two-day leave, I told him that I felt responsible for the fact that he was fighting in a war – that he did not make the decision to come on aliyah. That we made it for him.

He thought about it for a moment and replied: ‘Ima, what makes you think that if you never made aliyah that I would not have come here to fight for our country?’

Amichai did, indeed, rush here to fight for his country and for all of us. He was here doing exactly what he wanted to be doing. He died doing what he came home to do