אמה גליה מספרת עליה: ״חמה ואוהבת, עם חיוך שלא ירד מהפנים.
היא גם הייתה קצת עקשנית, וכשגדלה, התכונה הזו הפכה אצלה לאסרטיביות.
היא הייתה מציבה לעצמה מטרות ומגשימה אותן אחת־אחת.
היה לה גם את הלב הכי רחב שיש ואנרגיות שלא מהעולם הזה.
לכל מקום שהגיעה, הייתה מרימה את כולם עם הצחוק ושמחת החיים שלה.
בנוסף, היא הייתה אופטימית נצחית״
"בפרופיל שלה באינסטגרם היה רשום המשפט: 'תחיה את חייך במלואם ותנצור כל רגע מהם, כאילו זה הרגע האחרון שלך'. זה היה המוטו שלה בחיים".
הדר, בתם של אבטליון וגליה חושן, נולדה בי"ג בכסלו תשנ"ו (06.12.1995) בראשון לציון. אחות להלל, דור, נתן וינון.
תינוקת יפה, רכה, מתוקה וחייכנית, שאהבה לשחק שעות במים וחול, בובות ברבי ולחלום עולם משלה.
גדלה והתחנכה בשכונת הדר גנים בפתח תקווה. למדה בבית ספר ממלכתי-דתי "מורשה" ולאחר מכן ב"אולפנית ישורון". חניכה בתנועת הנוער "בני עקיבא" ובהמשך מדריכה מסורה ונערצת בסניף "נחשון" מחוץ לשכונה. החניכות שלה לא שוכחות את הנתינה, האהבה והעידוד שהרעיפה עליהם.
בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת לאחותה הבכורה ולשלושת אחיה הצעירים ממנה.
בסיום לימודיה התנדבה במסגרת השירות הלאומי. בשנה הראשונה הדריכה באולפנית בנהריה והייתה אהובה מאוד על כל התלמידות. חברותיה בדירת השירות מספרות שהחוויות הכיפיות איתה וביוזמתה היו בלתי נגמרות.
את שנת השירות השנייה עשתה בבית ספר בלוס אנג'לס, וגם שם נכנסה לכולם ללב בזכות השמחה והנתינה שלה. המשפחות וילדיהן אהבו לארח אותה והתפעלו מהפתיחות ונהלב החם, ורבות מהן שמרו איתה על קשר.
כשחזרה לארץ למדה הנדסת תעשייה וניהול. תוך כדי עבודה למדה סייבר ושאפה להתקדם בתחום. השקיעה והתמידה בלימודים ובכל עת אהבה לעזור לחבריה הסטודנטים. למרות הקושי והעומס תמיד אמרה שהיא נהנית מהתקופה - אמירה אופיינית להדר, שראתה את הטוב בכל מצב וידעה להתמקד ולשמוח בו.
לאורך שנות הלימודים ולאחריהן עבדה בכמה מקומות. בכל מקום עבודה התחבבה על כולם תוך זמן קצר בזכות אישיותה הקורנת והשמחה וכן בזכות היחס הרציני לעבודה והרצון לעשות את תפקידה על הצד הטוב ביותר. כשהחליטה להמשיך הלאה ולעבור לעבודה אחרת, כולם הצטערו מאוד על עזיבתה. עם רבים מעמיתיה המשיכה לשמור על קשר חברי למרות שדרכיהם נפרדו מבחינה מקצועית.
בקיץ 2023 חזרה מטיול של חצי שנה בדרום אמריקה. הטיול היה חלום שהתגשם, נקודת התחלה חדשה. היא עבדה קשה בשתי עבודות כדי לממן אותו, החליטה לקנות כרטיס לכיוון אחד ולראות לאן תוביל אותה הרוח. גם בדרום אמריקה יצרה מיד קשרי חברות עם מטיילים אחרים שאיתם טיילה וכולם אהבו לטייל בחברתה כי הייתה כיפית ומלאת תושייה. היו גם רגעים לא פשוטים כמו תאונת דרכים, גניבת הטלפון או כשחלתה – אבל תמיד שמרה על האופטימיות המדבקת שלה והמשיכה הלאה עם חיוך. היא חזרה כשהרגישה שמיצתה ושהגיע הזמן לחשוב על השלב הבא בחיים.
הדר התחילה לבנות לעצמה שגרה, מצאה עבודה מאתגרת בחברת המיחשוב "קלאוד אדג'" ומאוד שמחה בה והתחילה להשקיע את כל כולה בלימוד התפקיד המאתגר.
הדר הייתה בחורה עם אנרגיות בלתי נדלות של שמחה, עשייה ונתינה. קורנת אור ואופטימיות, עם חיוך תמידי מקסים וממגנט. סיפרה אימה גליה: "בחורה מדהימה, אהובה, אוהבת את החיים, אוהבת אנשים ואוהבת לאהוב ולעשות טוב. נכנסה ללב כל מי שהכיר אותה, והחיוך הצחוק המתגלגל שלה פעלו כמו קסם. הייתה שטותניקית מקסימה ובאותה מידה חכמה, אחראית, רצינית ומסורה".
בלטה כחברה טובה ונאמנה. הקפידה לטפח ולשמור על קשר עם חברים שאספה בכל מעגלי חייה. השכילה לייעץ, לתת יד, לעודד ולפרגן ודאגה שאף אחד לא יישאר עצוב בסביבתה. שירה חברתה סיפרה: "תמיד העלית חיוך ענק על הפנים ותמיד תמיד ידעת להגיד את הדברים הכי נכונים והכי מנחמים. אישיות שאי אפשר לפספס וכל מי שהכיר אותך לשנייה התאהב ברגע!"
הדר התגברה על קשיים וצמחה מהם בעוז ותעצומות נפש. לאחר מות אביה האהוב ולמרות השבר הגדול החליטה שתמשיך לשמוח וביתר שאת. היא האמינה שצריך להגשים חלומות, הציבה לעצמה מטרות ותמיד ידעה ליהנות מכל שלב בדרך ולמצוא את הטוב בכל מצב. היא האמינה ש"אין פתאום, הכול מכוון מלמעלה", ו"הקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו". המוטו שלה לחיים היה לשמוח ולהוקיר כל רגע בחיים כאילו הוא הרגע האחרון.
בין המשפטים שנהגה לומר ולאורם הלכה: "משהו טוב מחכה לי בדרך"; "היופי בספונטניות הוא שלמרפי אין זמן להרוס לך את התוכניות"; "תפקחו עיניים ותסתכלו על הטוב. מומלץ!"; "לעצור הכול ולומר תודה!"; "אני באה אופטימית לכל מקום"; "חיים זה מתנות החיים! נותנים לך – תיקח!"; "תמיד תלך בראש מורם!"
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס, התעללות וביתור גופות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
הדר נסעה באותו סוף שבוע עם עוד ארבע חברות לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו.
כשהחל מטח הרקטות, הדר וחברתה לבנת לוי יצאו לכיוון הרכב וכך נפרדו משלוש החברות האחרות, לא לפני שהדר דואגת להרגיע את חברותיה שהכול יהיה בסדר ועוד רגע הם יהיו ביחד. הן התחילו לנסוע ולאחר זמן קצר החליטו לעצור ולהיכנס למיגונית בכניסה לקיבוץ רעים, כי חשבו שזהו הדבר הנכון והבטוח לעשות. גם מתוך המיגונית הדר ולבנת שלחו הודעות והפצירו בחברותיהן שהיו במיגונית אחרת לא לצאת ולא לסכן את עצמן. אך המיגונית התבררה כמלכודת מוות. המחבלים ירו וזרקו רימונים לתוכה ורצחו רבים מהנמצאים בה, בהם הדר ולבנת.
עשר דקות לפני שמונה בבוקר נותק עמן הקשר. הדר הוגדרה נעדרת ורק כעבור עשרה ימים קיבלה משפחתה את הבשורה המרה.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו כ-400 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
הדר חושן הייתה כמעט בת 28 בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. אלפים ליוו אותה לאורך הרחובות במסע הלוויה, ובהספדים קורעי הלב.
הקטע שקראתם יכול להשתלב כחלק ממערך שיעור מוכן בנושא הנצחה או גבורה, הכולל שאלות לדיון, הצעות לפעילות והכוונה פדגוגית.
מתאים ללימוד בכיתה, בקבוצה או לפעילות חינוכית קהילתית.
פונט כתב היד המשולב באתר הוא כתב ידו של החייל איתן פיש אשר נפל בקרב בשג'אעיה ונוצר במסגרת מיזם 'אות חיים'
