בנם של שירה ואבינעם. נולד ביום י"ב בכסלו תשס"ד (7.12.2003) בדימונה. אח לשקד, רועי ועומרי.

ברק נולד למשפחה ציונית וקרבית במיוחד, אימו ואביו חיכו לילד נוסף כחמש שנים לאחר הולדת בתם הבכורה שקד ואז הוא נולד.

גדל והתחנך בדימונה. למד בבית הספר היסודי "דקלים" ובחטיבה ובתיכון למד בבית הספר "ליהמן".

ברק היה בעל שמחת חיים מיוחדת, הפיץ אור לסובבים אותו והיה לו לב ענק - במשפחתו כונה "לב מהלך". הוא היה אדם בעל מידות טובות ואהבת השם, רגיש לסובבים אותו אך גם בעל נחישות להצליח להשיג את מטרותיו. אדם בעל ערכים טובים שבתוכו המון רצון לנתינה, דאגה, שלווה וכבוד לסובבים אותו ובמיוחד להוריו.

נער חייכן ומלא שמחת חיים, חברותי ומוקף חברים, חובב מסיבות, בילויים והנאות. בלט בטוב ליבו ובנדיבותו, נכון בכל עת להושיט עזרה לסובביו ולסייע בכל דבר ועניין.

מצוות כיבוד הורים הייתה נר לרגליו, הוא אהב מאוד את הוריו ורגישותו למשפחתו הייתה גדולה. חשוב היה לו הקשר הטוב בין בני המשפחה והוא הקפיד לגשר ולפשר אם נתגלעו מחלוקות בין האחים. חלק קשר קרוב גם עם בני משפחתו המורחבת, נהנה מזמן משותף של האחיינים יחד. עידו בן דודו תיאר אותו: "בן אדם מיוחד, בן אדם שמיד כשאתה רואה אותו עולה לך חיוך. הכניס אור לכל מקום אליו הגיע גם מבלי להגיד ולעשות שום דבר. ידע להיות החבר הכי טוב, איש סוד, האח הכי טוב, למרות שלא היינו אחים זה הרגיש ונראה כך. ידענו לדבר עם העיניים, לצחוק מבדיחות שרק אנחנו מבינים גם אם בכלל לא אמרנו אותן בקול, רק במבט. יכולנו להבין מה עובר אחד על השני מבלי לספר שום דבר. חיכינו לסופי שבוע בהם שב מהבסיס כדי שנוכל לצאת ביחד לשתות, לרקוד וליהנות, ובכל פעם כבר קבענו את היציאה הבאה שלנו יחד".

תומר, בן דוד נוסף סיפר: "ברק היה אחיין וחבר טוב, בעל לב ענק. איש אמת, מלא אושר ושמחה, תמיד חשב על כולם לפני שחשב על עצמו".

חובב כדורגל, נהנה לשחק עם חבריו בשכונה ושיחק בקבוצת הילדים בעירו. אהד את קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" והקפיד התייצב למשחקים כשתחושת גאווה פועמת בו.

בנעוריו רקם זוגיות אוהבת עם אגם ותכנן את עתידם המשותף יחד. חלומו הגדול היה להשתחרר מהצבא ולהשתלב בלימודי הנדסת בניין על מנת שיחיו ברווחה ובהנאה.

לקראת גיוסו השתתף בימי גיבוש שונים, שואף להגיע לשירות קרבי בחטיבת "גולני" ולהמשיך את דרכו של אביו, לוחם ביחידה.

ביום 21.3.2022 התגייס לצה"ל והתעקש להגיע לשירות קרבי ב"גולני". אחרי שהגיע יום אחרי יום לבקו"ם עם תיק מוכן נחישותו השתלמה, גויס כלוחם בגדוד 13 בחטיבת גולני. בכך הוא המשיך את דרכו של אביו, ששירת גם הוא בגולני בגדוד 12 ואפילו קרא לבנו על שם הגדוד בו שירת.

הוא שמח עד מאוד על שיבוצו והשתלב עד מהרה ביחידה, מסור ובעל מוטיבציה גבוהה. במסגרת השירות תפס קו ראשון בגבול לבנון, ואחרי אימון נוסף הוצבה יחידתו במוצב נחל עוז בגבול רצועת עזה.

סיפור גבורתו של ברק.
כב בתישרי התשפד
7.10.23 נחל עוז חג שמחת תורה.
הבוקר התחיל עם ירי פצמרים .הושמעה בכריזה גשם סגול.החיילים התעוררו ונכנסו למיגונית.שום דבר לא הכין אותם ליום שכזה.ישנו סרטון שבה נראים כולם על חצי ב במיגונית ולא מבינים מה קורה.השעה 6.29.
כעבור כמה דקות מבינים שזהו ארוע מורכב וקיבלו הוראה לצאת מהמיגונית ללכת לחדרים ולעלות על ציוד מלא. ברק עלה על ווסט ברכיות וציוד מלא.
יחד עם נהוראי אמיתי הי"דווסהר מידני  הי"ד הם יוצאים לרחבת הסמגד ונתקלים במחבלים רבים ויחד הם מנהלים קרבות פנים אל פנים עד שברק נפגע מכדור ברגל ואז נהוראי וסער סוחבים אותו למיגונית הקרובה.
במיגונית היו הנהגים אפיק, שון,שקד שהיה לוחם עוקץ עם הכלבה שלו,בועז מקומץ,ועוד כמה נהגים.
הם השכיבו את ברק על הבטונדה שהיתה במיגונית וניסו לדבר איתו כדיי שלא ייאבד את ההכרה.
אפיק שאל את ברק מה המספר האישי שלו וברק ענה לו.הוא שאל אותו אם הוא רוצה לדבר עם אמא ובהתחלה ברק אמר שכן ואז מייד התחרט ולא רצה שאשמע ואבין שהוא במצב לא טוב.
הם הפשיטו את ברק וניסו לטפל בו אך מכייון שלא היה להם שום ציוד רפואי לא יכלו באמת לעזור.
שקד מעוקץ שם לברק ח.ע על הרגל.
במקביל מתנהלת לחימה של ממש בכניסה למיגונית עם ירי בלתי פוסק זריקת רימונים ומחבלים רבים.
כאשר הפשיטו את ברק מהווסט שקד הבחור מעוקץ לוקח את הווסט של ברק והכסדה ונלחם עם נהוראי בכניסה למיגונית.
באיזשהו שלב נזרק רימון למיגונית ונהוראי נפצע.
סהר דרך חרך במיגונית ניסה להרוג מחבלים ונלחם בגבורה עד שגם הוא נפגע.
אפיק ושון מנסים להרים את ברק ולצאת לכיוון החמל.הם לא היו מודעים לכל המחבלים שמסתובבים  ולכמויות.הם מבינים שזה בלתי אפשרי ומניחים את ברק על ספה שהיתה במיגונית.ברק היה חצי בהכרה לפעמים נרדם ולפעמים מתעורר.באיזשהו שלב ברק קם מהספה ובשארית כוחותיו רצה נשק ולצאת להילחם.הם הסתכלו עליו ולא הבינו מהיכן הכוחות.מהר מאוד הם משיבים אותו על הספה וברק מאבד את ההכרה.
סביבות 12 וחצי היתה הנשימה האחרונה של ברק.
כל כך הרבה שעות שלא הגיע שום עזרה וברק מת מאיבוד דם.
באותו זמן אפיק שון  שקד וייתר הנהגים שהיו במיגונית הבינו שאין כבר שום לוחם שיכול לעזור ולשמור עליהם אז הם מחליטים לברוח מהמיגונית ורצט לחדרים שהיו ממש ליד המיגונית וכך ניצלו חייהם.

סמל ברק יעקב בן דוד נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

.