בנם של חיה ויאיר. נולד ביום כ"ו באייר תשנ"ב (29.5.1992) בכוכב השחר. הילד הצעיר במשפחה שבה שבעה ילדים. אח לאורי, אחיה, נעמה, אביטל, צוריאל וגילת.

בעלה של ענת ואב לשקד.

דוד גדל ביישוב הקהילתי כוכב השחר ולמד שם בבית הספר היסודי ולאחר מכן בישיבה התיכונית קריית ארבע ("יתק"א"). חבריו לכיתה סיפרו שהיה "שם דבר במחזור ובישיבה כולה באישיות המיוחדת שלו, בחיוך הגדול שלו וביכולת לחבר בין כולם".

היה ילד ונער שובב, שגדל להיות גבר חזק, חובב ספורט ואקסטרים, ואהב לשחק כדורגל, לרכוב על אופנועי שטח, לרוץ מרתונים ולאתגר את עצמו. את אחייניו נהג לאמן במתקני נינג'ה והסביר להם שדווקא כאשר הם מרגישים שאינם יכולים יותר להמשיך, עדיף שימשיכו עוד קצת, כי רק ככה מתקדמים ומשתפרים. "אתם תמיד יכולים יותר ממה שאתם מאמינים שאתם יכולים", נהג לומר להם.

אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים למד תקופה קצרה בישיבה בעלי ולאחר מכן באיתמר.

ביום 8.12.2011 התגייס לצה"ל והחל מסלול לוחם ב"סיירת מטכ"ל" בחיל המודיעין.

הוא היה חייל בעל ערכים. במהלך המסלול בצבא, כאשר הוא וחבריו היו מותשים מיום מפרך, כינס אותם המפקד ושאל: "אתם יודעים מה אנחנו עושים פה?" וכולם שתקו. כשחזר על שאלתו, ענה דוד: "אנחנו כאן כדי לשמור על עם ישראל וארץ ישראל".

בהמשך נשלח לקורס קצינים ושב ליחידה, בה המשיך לחמש שנות שירות קבע. יהודה חברו סיפר שהיה "קצין עם רקורד פעילות שכנראה לא יפורסם ויחד עם זאת ידע להשתחרר מההילה של היחידה ולהראות שהאיכות המיוחדת שלו היא דווקא בדגש שנתן לדברים החשובים בחיים - להיות בן אדם טוב. להיות חבר. לעשות הכול הכי טוב שאפשר".

בשנת 2021 התחתן עם ענת והם התגוררו בשכונת נחלאות בירושלים. "בעל מושלם", תיארה אותו אשתו. כאשר נולד בנם שקד הוא היה מאושר להיות "אבא שלא ניתן לתאר במילים", כפי שסיפרה ענת, "התאהבת קשות בשקד מהשנייה שהוא יצא מהבטן. היית מסתכל עליו במבט הכי מאוהב שקיים. הרעפת עליו כל כך הרבה חיבוקים ונשיקות".

דוד עבד כמנהל תפעול בחברת הייטק ובהמשך בהשקעות. בתפקידו האחרון שימש כסמנכ"ל הפיתוח העסקי של חברת "ברק נדל"ן". הוא היה יזם בנשמתו וכל הזמן התפתח והתקדם כשהוא מצליח להרשים ולכבוש את מי שסביבו. בעזרת החיוך הכובש שלו, העיניים המאירות, האומץ והשאפתנות שאפיינה אותו הצליח להגיע לכל מטרה שהציב לעצמו.

במקביל לעבודתו, כאיש של חסד התנדב בין השאר בעמותת "איל"ן", בעמותת "שמחה לילד" שימש כאיש הצוות הטכני ובעמותת "ידיים" עסק בשיפוץ דירות מוזנחות של משפחות נזקקות והפיכתן לראויות למגורים.

הוא היה מעורב מאוד במתרחש בארץ ובעולם, התעניין במה שקורה בעולם הערבי, וגם אהב לדבר בערבית בכל הזדמנות. מעולם לא חשש להשמיע את דעתו, גם כשהיה בעמדת מיעוט, ועם זאת היה לו חשוב להקשיב לאחרים ולנהל איתם שיח אמיתי ומקדם.

היו בו ניגודים שהשתלבו בהרמוניה: נוכחות וביטחון עצמי לצד צניעות; גבריות וחוזק עם עדינות ורגישות; פשטות עם תשוקה ליהנות מהחיים הטובים. "איש של אנשים", שהתעניין בהם בכנות, מפעוטות ועד קשישים.

הוא אהב מאוד את הארץ ונהנה לטייל בה טיולים רגליים ארוכים. גם לשיר אהב, והבילוי המועדף עליו היה שירה בציבור.

ביום שישי ערב שמחת תורה תשפ"ד (2023) דוד רקד לראשונה עם בנו בן השבעה חודשים בבית הכנסת בהקפות, אחרי חג סוכות משפחתי במיוחד שבו הוא וענת פגשו רבים מבני משפחתם וחבריהם. לאחר התפילה בבית הכנסת סעדו בשמחה יחד עם חבריהם לשכונה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. דוד, ששירת במילואים בסיירת מטכ"ל, הוקפץ באותו בוקר דרומה. ביחד עם חבריו הלוחמים הגיע לקיבוץ כפר עזה, שם טיפלו בפצועים רבים תוך כדי קרב. בהמשך אותו יום נכנסו לקיבוץ בארי כשדוד וחברו בחוד הכוח והחלו לטהר בתים, שם דוד נפגע מירי מחבלים.

סיפרה ענת אשתו: "הפציעה של דוד הייתה פציעה שאי אפשר לשרוד איתה יותר מחמש דקות, אבל הוא נאחז בחיים בחוזק פיזי ומנטלי חריג מאוד. הוא כל הזמן היה בהכרה מלאה. הוא ביקש מידין שימסור לי מילים אחרונות, שהוא אוהב אותי ואת הילד שלנו ושהוא מצטער... כשבאו לחלץ אותם היה לו חיוך קטן, וכשהוא עלה למסוק היה לו חיוך נוסף". דוד קיבל טיפול רפואי והוטס לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, אך שם נקבע מותו. הצוות הרפואי שטיפל בו סיפר כי החיוך לא מש מפיו.

סרן דוד חיים מאיר נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו אישה וילד, הורים ושישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

על מצבתו נחקק משפט מהשיר של נעמי שמר, "שירו של אבא", שדוד אהב לשיר לבנו: "לא לשווא אחי חצבת לבניין חדש, כי מן האבנים האלה ייבנה מקדש".

ספד לו יאיר אביו: "קיבלנו מתנה נפלאה מבורא עולם. פיקדון לזמן קצר. פיקדון אהוב ואוהב, רגיש, נבון וצנוע. פיקדון עם הרבה טוב לב. דוד היה בעל עין טובה, חבר טוב, שכן טוב... לוחם ללא חת שהשתתף במבצעים עלומים. מאידך, איש משפחה עדין ורגיש עם המון מאור פנים... אהבתו הרבה לרעייתו ענת ולבנו שקד הייתה מאוד מיוחדת בתוך משפחתנו. למרות שהיה צעיר בנינו נוצר בינינו בשנים האחרונות קשר מיוחד. דוד יחסר לנו מאוד במארג המשפחתי. יש מושג בהלכה תלמיד חבר. לי דוד היה בן חבר".

רעייתו ענת ספדה לו: "אהוב לבי, אני לא רוצה ולא מוכנה להיפרד. אתה כל כך חי וכל כך פה. לפני רגע חיבקת אותי חזק וישנת לצידי. הייתה לי הזכות להיות נשואה לאגדה, לאיש שאין כמותו בעולם שהיה גבר שבגברים, רגיש כל כך ומתוק כל כך וחייכן וכל כך אוהב אדם וגיבור ואמיץ... הבענו את האהבה שלנו הכי חזק שאפשר. הערכנו אותה יום-יום... כמה אור הלך מן העולם. כמה גבורה ואומץ. אמרת לי שאתה מוכן להקריב הכול למען המדינה. ידעתי שאתה לא מדבר בקלישאות וחי את זה בכל ליבך, לא מפחד מכלום. הגעת השנה לשיא בחיים של הגשמה בכל התחומים".

מפקד היחידה, אלוף-משנה י', ספד לו: "דוד, לפני כמעט עשר שנים נדרשה היחידה למצב מורכב וחדשני. כשחשבתי את מי ארצה לצידי בחרתי בך. בפשטות, בלי הרבה רעש, עם חיוך נצחי קצת מבויש ועם נחישות של עדר פילים. לא הייתה משימה שלא יכולת לה. בימי המבצע פעלת בהרמוניה מושלמת עם יתר הלוחמים. כך היה גם בשבת האחרונה... התייצבת ראשון לכוחות. לחמת באומץ רב. גם כאן לא היה לי ספק שכך תנהג... דוד, מפקד הצוות שלך אמר פעם שאם הצוות הוא חבילת קלפים אתה הג'וקר בתוכה. זכות גדולה הייתה לי לפקד עליך".

דוד חיים מאיר הונצח באתר - https://remember.bio/

נעשו לזכור אינספור פעולות הנצחה המרכזיות שבהן - הוצאת מהדורה מיוחדת לספר הפסיכולוגיה של הכסף, כתיבת ספר תורה לבית הכנסת כורזין בנחלאות, ובימים אלה נבנה בוסתן דוד - פארק בריכות סמוך ליישוב גדי בבקעת הירדן.