דני שירת כסגן והיה טייס נערץ על כל חבריו בשירות. הוא היה טייס מחונן. טייס קרב, וגם היה טייס ברביעיה האירובטית של חיל האוויר ונחשב למדריך טיסה מעולה.

דני הגיע הביתה אחרי תקופה ארוכה שהיה בבסיס. הוא הגיע הביתה חולה, עם חום גבוה. אך כאשר התקשרו מהבסיס והקפיצו אותו, הוא מיד קם והתלבש והתארגן לחזור לבסיס עם המון כוחות פנימיים, אומץ לב, מסירות, אחריות ותחושת שליחות. אימו שרה אמרה לו לשכב ולנוח כדי שיחלים ויתאושש. אך דני אמר לה "יש לי משימה שאני חייב לבצע. הטייסים מחכים לי". הוא היה נחוש לצאת למשימה. מאוחר יותר הוא התקשר הביתה ואמר לנו לא לדאוג, הרגיע אותנו, אפילו אמר שאין צורך שנקנה סוכר ודברים הביתה כי תוך יומיים אנחנו מחסלים אותם. ובאמת כך היה. בששת הימים ניצחנו ניצחון מפואר. לדני היה ביטחון וגאווה בכוח שלנו וביכולת שלנו לנצח.

דני התנדב לצאת ביום הראשון של המלחמה 5.6. המבצע נקרא "מוקד" ומטרתו היתה להשמיד את חיל האוויר של האויב. (הם הצליחו בזמן קצר) דני תמיד היה הראשון להתנדב כמו מפקד טוב וראוי. תמיד היווה דוגמה אישית ומודל להערצה. הוא יצא ראשון לקרב. היה חסר פחד עם המון אומץ לב וגבורה. גיבור ישראל. הוא טס לארץ אויב נמוך בדממת אלחוט שלא יזהו אותם בראדאר ובלי לתקשר אחד עם השני.

מטוסו נפגע מאש נ"מ, התפוצץ והתרסק. מקום קבורתו לא נודע. יהי זכרו ברוך. דני היה ציוני גאה, אהב מאוד את המדינה שלנו. הוא לקח חלק בכתיבת ההיסטוריה שלנו. דני ז"ל גיבור ישראל.