לפני שנים רבות מצאתי עבודה לאריק בסן פרנסיסקו וכדי להודות לי הוא הביא לי מתנה מהטיול שלו לרוסיה. סט מושלם של בובות מטריושקה (אותן בובות הנקראות בישראל בטעות "בבושקה"). כחולות וכתומות ומבריקות. הן עדיין עומדות עשרים ושמונה שנים, על המדף העליון במטבח. מביטות בנו בשקט, רמז לחיוך בשפה העליונה המתרוממת למעלה בביישנות.

 

תמיד היתה לי חיבה לבובות מטריושקה. הן מקננות בחמימות אחת בתוך השנייה.

כשאחת מהבובות הפנימיות הולכת לאיבוד, הן מקשקשות אחת בתוך השניה כמו כלים שנארזו בארגז ללא עטיפת פצפצים. אף אחת מהן לא בטוחה, כולן שבריריות. הן מושלמות בסט של חמש. אבל בלי אותה אחת, או אותה אחרת, או בוודאות זו, זה פשוט לא עובד. הן נעות אבודות בעולם ללא קשר. לא.

הלל הזקן, אחד החכמים היהודים המשפיעים ביותר בתלמוד, התבקש פעם לסכם את כל התורה על רגל אחת. תשובתו המפורסמת היא: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לרעך. זו היא כל התורה כולה וכל השאר פירושה הוא…"

מבחינתי, ההכרזה העמוקה המסכמת והמשפיעה ביותר בעולם נאמרה על ידי דמות אחרת במסורת שלנו. בתנ"ך אנו פוגשים את איוב, אדם צדיק שהאמין באלוהים. הוא היה אדם טוב וחי חיים טובים.

יום אחד כל ילדיו נהרגו.

ביום אחד. כולם. ביום. אחד.

התגובה שלו תופסת אותי בכל פעם מחדש.

כל כך ברורה, כל כך מצומצמת, כל כך בסיסית, כל כך טהורה.

מזוקקת כמו שהלל הזקן הצליח לזקק את השקפתו על התורה.

 

כשאיוב קולט את כל הסבל, האובדן, הכאב והצער.

הוא אומר רק ארבע מילים.

ארבע

מילים

פשוטות,

 

"ה' נתן,

וה' לקח."

 

וכל השאר פירושה הוא.

 

רייצ'ל גולדברג פולין, טבת תשפ"ו