דברים שעמית כתב לחן אשתו לפני אחד הסבבים במלחמה האחרונה:
יש לי כל כך הרבה מה לומר לך על התקופה הזאת ועל
שנינו בתוך כל הסיפור הזה, (…) מה שנותן לי את הכוח
להמשיך בעשייה, להמשיך במטרה הזאת, להמשיך עם חיוך
ושמחה של כור גרעיני מהבית הכל כך נפלא שכולו אנחנו.
אני יכול לחזור למקום הנורא הזה עם כח פנימי שאומר לי
להמשיך להילחם ולנצח ואפילו להעביר כח לסובבים אותי.
אנחנו נסיים את זה, ננצח, ובטוח שבעוד תקופה מסויימת
נרגיש גאווה ומשמעות עצומה על החלק הבלתי רגיל שלקחנו
בגאולת עם ישראל. גם אנחנו, כמו אז, כותבים כעת את
ההיסטוריה ואני שמח מאוד שבשורות שלנו אנחנו כותבים
יחד, אני ואת.
כי זה כל הסיפור: בית – משפחה – עם – מדינה.
דברים שעמית כתב לחיילים שלו לקראת ראש השנה תשפ"ה:
אנחנו נמצאים בימים גדולים. מי היה מאמין שנגיע למצב שבו צמרת החמאס כמעט כולה מחוסלת? שחיילי צה״ל נמצאים ברצועת עזה כאילו זה יהודה ושומרון ושאנחנו קרובים כל כך למיטוט החמאס.
מי היה מאמין, שחיזבאללה, הארגון שלכאורה כמעט כל יכול חוטף מכות אנושות מכה אחרי מכה!
ביפרים, מכשירי קשר, מכות חיל האוויר, צמרת המטכ״ל שלו מחוסלת וכמובן נסראללה בראשם!
שצה״ל תוקף טרוריסטים בתימן שהיא רחוקה כל כך!
אלו ימים גדולים! ימים שכל יום בהם הוא כמו עשרות שנים מבחינת התקדמות של עם ישראל לגאולה. ובתוך הימים האלו שאנו שוברים מיתוס אחר מיתוס פתאום רואים שאנחנו (בחסדי ה׳) מצליחים ומגלים את כנפי הרוח שלנו.
בימים האלו שאנו לקראת ראש השנה ויום כיפור אני חושב שכמו שבמישור הלאומי שפתאום רואים שאנחנו יכולים- אז כך גם באישי.
אנחנו יכולים להתגבר על הקשיים של היום יום . יכולים לשבור תבניות דפוס שלכאורה ׳טבועות׳ בנו שנים. יכולים לצאת מהקונספציה של עצמנו ומסוגלים להבחין שיש לנו כנפי רוח.
מה הקונספירציות שאני רוצה לשבור לעצמי?
"בירור עצמי" שעמית כתב בפנקסו לפני סבב מילואים נוסף:
בתקופה הקרובה אהיה שוב במילואים ארוכים, חשוב לי לגשת לתקופה הזו אחרי הכנה רעיונית לאור מה שיוני שטיינברג הי"ד (מחט הנח"ל שנהרג ב7.10 בלחימתו במחבלים) כתב לעצמו.
מה אני רוצה מעצמי בתקופה הזו?
בתקופה הזו אני רוצה להיות מסוגל לומר "הנני"!
הכוונה היא שאנחנו משקיעים מאוד בלבוא, להתייצב,
והמטרה שלי גם לעשות את זה טוב.
למצוא בעיקר את הדרך לומר "כן" לדברים ולא רק למה אי אפשר.
להתנדב למשימות ולזכור שלשם כך באנו לכאן.
אני גם רוצה להרים את הצוות שלי בפלוגה ולהיות מפק"ץ (מפקד צוות) מוביל בפלוגה, לא ביחס לאחרים, אלא בעיקר בשביל עצמי-
להרגיש שאני נותן ממני את מה שצריך ולא עושה לעצמי הנחות.
עמית למד בתיכון בישיבת נתיב מאיר.
בסניף בני עקיבא אפרידר באשקלון השתייך לשבט אחיה והדריך את שבט שבות.
לאחר התיכון המשיך לימודיו בישיבת שבי חברון במשך 3 שנים.
באוגסט 2011, התגייס לצה”ל לסיירת צנחנים, סיים מסלול, קורס מכים וקורס קצינים, התחתן עם בחירת ליבו חן גבאי, וקיבל פיקוד על צוות בעורב צנחנים, כמו כן היה קצין הלוחמה בטרור בסיירת, מפקד בית הספר להכשרות של הסיירת ולאחר מכן גם שימש כראש מדור לחימה בבית הספר להגנת הישוב בבא”פ לכיש.
לאחר 4 שנות שירות סדיר וקבע עמית השתחרר וחזר לשנה נוספת
בישיבת שבי חברון. לאחר לימודיו בישיבה למד הנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון ועבד בחברות ביטחוניות שונות, ביניהן גם חזר לשרת בסיירת מטכ”ל לתקופה של 8 חודשים.
עמית היה מוביל פעיל מאוד בישוב שומריה, הן בתחום הנוער, והן בתחומים נוספים, כחבר ומדריך בכיתת הכוננות, כקובע עיתים לתורה, לימוד הדף היומי
ובהזדמנויות רבות לימוד תורה לילדי היישוב.
ביום 7.10.2023 התגייס למילואים ושירת בחיל רגלים.
סרן עמית לוי נפל בקרב ביום כ"ה בכסלו תשפ"ה (26.12.2024). בן שלושים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
יהי זכרו ברוך
הקטע שקראתם יכול להשתלב כחלק ממערך שיעור מוכן בנושא הנצחה או גבורה, הכולל שאלות לדיון, הצעות לפעילות והכוונה פדגוגית.
מתאים ללימוד בכיתה, בקבוצה או לפעילות חינוכית קהילתית.
פונט כתב היד המשולב באתר הוא כתב ידו של החייל איתן פיש אשר נפל בקרב בשג'אעיה ונוצר במסגרת מיזם 'אות חיים'
