היום דור סיפרה לי שטלכו נפל בקרב. ״זוכרת את טלכו?״ היא שאלה, ואני ביקשתי ממנה שלא תספר לי משהו רע. אבל עוד לפני שהיא ענתה כל הדמעות שצברתי שלושה ימים כבר התחילו לצאת החוצה. מה זאת אומרת זוכרת את טלכו? איך אפשר לשכוח?
שבועיים לפני שגדס״ר גבעתי היו אמורים להתחיל את הקו בשבי שומרון, דפקת בדלת החמ״ל שלנו. הצגת את עצמך – מ״פ הפלחה״ן. הייתי אז סמלת צעירה, אולי חודשיים, ואתה ביקשת ממני לספר לך הכל על הגזרה. כל כך הופתעתי, ממני הוא רוצה ללמוד? וממתי מ״פ בגדס״ר בא ללמוד מהתצפיתניות? במשך זמן ארוך סקרנו את הגזרה, ישבנו על המפות, מה רואים בתצפית ואיך זה נראה. הקשבת באדיקות, שאלת שאלות. באת ללמוד מאיתנו בענווה גדולה.
מהר מאוד לתוך הקו הבנתי שזה אתה. מקצוען אמיתי, חדור מטרה. מעריך כל חייל וכל חיילת, מעריך כל תפקיד, מעריך כל כך את התצפיות. וואו. זה כל כך לא שכיח. סמכת עלינו. אם זה לקפוץ ולהסתער בגלל תזוזה קטנה שזיהינו באמצע הלילה, אתה תעשה את זה. באהבה אמיתית, מתוך שליחות אמיתית.
זכור לי במיוחד אירוע שבו חשדנו שאנשים מכיוון הכפר מתחילים לעלות לאחד היישובים בגזרה. התקשרתי לטלכו, שהיה באמצע פגישה עם מחט, הוא יצא מהפגישה מהר ורץ לחפק שלו. פחדתי שאנחנו מטעות אותו, ״זה רק חשד אבל״. טלכו הקפיץ את כולם, טס לאוטו והשתיק את הקשר. ״רק התצפיתניות מדברות״. בביטחון מלא שהצלחת להשרות בנו, הכוונו אותך לאנשים ואתה והחיילים שלך סגרתם מעגל תוך דקות. אדרנלין מטורף.
טלכו, ההערכה שלך חיזקה אותי, חיזקה אותנו, כל יום. כל אירוע. בזכותך אני הייתי טובה יותר, אנחנו היינו טובות יותר. לא חששתי מאף אירוע שיבוא כשידעתי שאתה מפקד על הכוח שאנחנו מכווינות.
ביום האחרון שלי בחמ״ל לא מצאתי אותך כדי להגיד שלום, תודה. אני זוכרת שהתלבטתי אם לשלוח הודעה, בשבילי היית מפקד משמעותי, דמות להערצה, ואילו אני הייתי עוד חיילת מולה עבדת בקריירה הצבאית הארוכה שלך. כל כך התרגשתי כשאתה שלחת. כשבאתי לפריסת שחרור הצלחנו להיפגש, דיברנו והבאת לי סיכת לוחם. אמרת לי שתצפיתניות בעינייך הן חוד החנית, שאני והחיילות בחמ״ל לוחמות אמיתיות.
טלכו הוא ההגדרה ללוחם. לוחם אמיתי, כמו בסרטים. חדור מטרה, צהוב, מורעל. אהבת המדינה זרמה לך בווריד, אפילו מלראות אותך בתצפית אי אפשר היה לפספס את זה. בשנים שעברו מסתבר שהגעת לסיירת מטכ״ל, לא התפלאתי לשמוע שהיית מהלוחמים הראשונים שהסתערו בעוטף, זה אתה, זה מה שתמיד עשית. בכל יום, בכל לילה.
כל כך עצוב לי עכשיו.
יהי זכרו וזכר כל הלוחמים והאזרחים האמיצים ברוך במותו ציווה לנו את החיים ואת המדינה
עדי עקיבא, סמלת חמל תצפיות בשבי שומרון
2018
טל כהן, בן 30 מגני טל. בנם של בן ציון ורבקה. האיש של נתלי. אבא של צור, עברי , דרור וראם שנולדה לאחר נפילתו
בבוקר שבת 7.10.23 נודע לרס"ן טל כהן, לוחם בסיירת מטכ"ל, על מתקפת המחבלים מעזה. הוא לא חיכה לקריאה, מיהר להצטרף לצוות וירד דרומה, מהראשונים להגיע. בדרכו התקשר לאחותו אפרת המתגוררת בזיקים וביקש ממנה להסתגר בממ"ד ולא לצאת. נפל בהגנה על תושבי כפר עזה.
טל היה חרוץ, דייקן ויסודי. תמיד ירד לעומקם של דברים. היו לו סטנדרטים גבוהים בכל תחום, ובינוניות היוותה עלבון עבורו. טל היה מפקד בפלח"ן עורב בגבעתי ומשם המשיך לסיירת מטכ"ל. אחרי ששתי היחידות 'רבו עליו' הוחלט שימשיך בסיירת מטכ"ל. פקודיו העריצו אותו והושפעו ממנו בכל התחומים. לצד הקריירה הצבאית מצא זמן לכל מה שחשוב - לימודים, משפחה גרעינית ומורחבת.
אישיותו היתה רבגונית, היו לו חברים מכל חלקי החברה הישראלית, כשכולם מרגישים החברים הכי טובים שלו והוא יודע לחבר בין כולם.
עדי עקיבא כתבה: "הייתי סמלת צעירה, אולי חודשיים, ואתה ביקשת ממני לספר לך הכל על הגזרה. כל כך הופתעתי, ממתי מ״פ בגדס״ר בא ללמוד מהתצפיתניות? במשך זמן ארוך סקרנו את הגזרה, ישבנו על המפות, מה רואים בתצפית. הקשבת באדיקות, שאלת שאלות. באת ללמוד מאיתנו בענווה גדולה. מהר מאוד לתוך הקו הבנתי שזה אתה. מקצוען אמיתי, חדור מטרה. מעריך כל חייל וכל חיילת, מעריך כל תפקיד, סמכת עלינו. ההערכה שלך חיזקה אותנו כל יום. בזכותך היינו טובות יותר. לוחם אמיתי, כמו בסרטים. חדור מטרה, צהוב, מורעל. אהבת המדינה זרמה לך בווריד."
ליטל שפיצר כתבה: "טל היה אבא. מסור, לא מתפשר, נוכח, איש חינוך. דרש מהילדים להיות הכי טובים שיש, תוך שהוא מתמוגג מכל צעד קטן שלהם. נלחם תמיד על הטוב ביותר עבורם, וגאה בהם בטירוף. טל היה בעל. הוא העריץ את נתלי, ברמה שלא חושבת שראיתי אי פעם. היה מספר לנו בלי שנתלי שומעת כמה היא המורה הכי טובה, האמא הכי טובה והאישה הכי טובה. כמה התגאה בה. כששאלו את צור כשהיה בכיתה א' איך אתה מתאר את אמא - צור אמר "אבא אוהב אותה". טל היה לוחם על אמת. הטוב שבטובים. טל היה צדיק. למרות שהיה אחד האנשים העסוקים ביותר, לא ויתר על חברותא עם הרב שלו, על ללמוד תורה בבית, לחנך את צור עברי ודרור לתורה ומצוות כדרך חיים… טל היה חולם. משוגע על כל הראש. חולם בענק, איש פשוט מצד אחד ואיש עשיה ומקצועיות מצד שני. לפני שנתיים החליט ללמוד פסנתר, וכמובן קנה מיד פסנתר ולימד את עצמו לנגן. האיש הכי עסוק שאני מכירה מוצא זמן להתעסק בתחביב חדש ולהיות מצוין גם בזה."
הקטע שקראתם יכול להשתלב כחלק ממערך שיעור מוכן בנושא הנצחה או גבורה, הכולל שאלות לדיון, הצעות לפעילות והכוונה פדגוגית.
מתאים ללימוד בכיתה, בקבוצה או לפעילות חינוכית קהילתית.
פונט כתב היד המשולב באתר הוא כתב ידו של החייל איתן פיש אשר נפל בקרב בשג'אעיה ונוצר במסגרת מיזם 'אות חיים'
