בנם של פלור ויואל. נולד ביום י' בכסלו תשס"ג (15.11.2002) בחיפה. אח תאום לעומר.

גדל בקריית ים. למד בבית הספר היסודי "אפק" שבקיבוץ אפק, בחטיבת הביניים על שם "יונתן נתניהו" בקריית מוצקין ובבית הספר התיכון "אורט" במגמת מנהל עסקים.

שלו היה ילד שנון עם חיוך כובש ועיניים קורנות. הפיץ אור וטוב בכל מקום שאליו הגיע, וכל מי שפגש בו התאהב בו מייד. היה מלא שמחת חיים וביקש לנצל את החיים עד תום. על כך נהג לומר "צריך ליהנות מכל רגע וכמה שיותר".

היה מנהיג מלידה וניחן ביכולת לנתח מצבים ולקבל את ההחלטות המיטביות. הוא השתמש ביכולת הזאת כדי להגן על החלשים ולדאוג לכולם, גם במחיר של ויתור על העצמי ועל הצרכים שלו. המוטו שהנחה אותו בחייו היה "אהבת חינם", וכך אכן פעל – בצניעות, בדרכי נועם, באהבה ובכבוד.

השקיע והצטיין בכל דבר אשר עשה. אהב מאוד מוזיקה וספורט. בכל בית ספר שבו למד היה חלק מנבחרת ההתעמלות וייצג את בית הספר בתחרויות ריצה. במיוחד אהב כדורגל. היה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי חיפה", ובנערותו שיחק בליגה בקבוצות "מכבי צור שלום" ו"הפועל מטה אשר" בתפקיד מגן ימני.

חייו של שלו התנהלו תמיד לצידו של עומר, אחיו התאום. היה ביניהם קשר מיוחד והם לא נזקקו למילים כדי להבין זה את זה. הם תמכו האחד באחר, נהגו לבלות יחד וחלקו חברים משותפים.

חלומו של שלו היה להיות לוחם. הוא רצה לתרום למדינה שכה אהב. על כך אמר: ״אני מוכן להקריב את החיים שלי למען המדינה, כדי שאתם תחיו חיים טובים יותר, אני לא פוחד מזה״. לפני הגיוס הוא זומן למיונים ביחידות מובחרות, אך בחר להמשיך את המורשת המשפחתית ולהתגייס, כמו אביו, לחטיבת "גולני".

ביום 9.12.2021 התגייס לצה"ל, לגדוד 51 של חטיבת גולני. את ההכשרה סיים בהצטיינות ושירת בתפקיד מש"ק קשר של חפ"ק (חוליית הפיקוד הקדמית) רובאית ג'. לדברי חבריו הוא היה "גולנצ'יק מורעל". בכל מצב חייך, עזר לחבריו והחדיר בהם מוטיבציה, ומילא את כל המשימות בחריצות ובמסירות.

מאז שהתגייס לגולני בילו שלו ואביו יואל, איש מילואים בחטיבה, זמן רב יחד וצברו חוויות משותפות בבסיסים ובתרגילים בשטח. בין השניים נרקם קשר גולנצ׳יקי מיוחד, כך גם עם חבריו של שלו שהעניקו ליואל את השם Big Dagan .

לאחר שבוע תרגיל חטיבתי ברמת הגולן כתב יואל לבנו כמה הוא גאה ושהוא השראה עבורו. שלו ענה שמאביו ראה, למד ועיצב את משנתו לחיים - ״להרים את הראש תמיד ולא להיכנע לכלום אף פעם, להסתכל למכשולים בלבן של העיניים ולא להראות חולשה אף פעם ותמיד, תמיד, תמיד לתת בלי לבקש תמורה״.

באותה שבת שחורה חיילי הגדוד היו אחראים על גזרת כיסופים, החולשת על הקיבוצים עין השלושה, מגן, נירים וניר עוז. בשעה חמש וחצי בבוקר יצא שלו יחד עם שני לוחמים נוספים וסגן מפקד הפלוגה לסיור חפ״ק שגרתי (״זמן גשר״) לאורך גדר הגבול. כשעה לאחר מכן נשמעו אזעקות והדי מטחים שנורו מעזה לכיוון העוטף, ובשעה שש וחצי ניהל הכוח קרב ראשון עם מחבלים שפרצו את הגדר. עשר דקות אחר כך דיווחו תצפיתניות הגזרה על חדירה של מחבלים לאורך נקודות שונות בגדר, והכוח עשה דרכו אל "הבית הלבן", מוצב התכנסות ליד קיבוץ נירים. במשך כמעט שעה נלחמו החיילים במחבלים בחירוף נפש, הרגו רבים מהם ועיכבו את כניסתם לקיבוץ נירים וליישובים הסמוכים.

באותו בוקר, בהפוגה קצרה אחרי שני קרבות בהם הדפו את גל הפולשים הראשון לנירים, שוחח שלו עם אימו והתכתב עם חבריו ועם אביו. את כולם הרגיע מבלי לגלות את מצבו. לחברים שלח תמונה בפרצוף רציני שהכול בשליטה, ולאביו הגולנצ׳יק שלח תמונה ברבאק ״איעעעע בלגןןןן״ שאחריה יואל עלה על מדים והתייצב ראשון למילואים, במחשבה שלמחרת יצטרף לבנו לסבב לחימה נוסף מול החמאס.

זמן קצר אחר כך, בשעה שבע וחצי, אחרי שעה של לחימה רצופה, נפגע רכבם מטיל RPG. שלו נהרג במקום.

סמל שלו דגן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

כחודשיים לפני שנפל אמר לאמו ״אמא, הולכת להיות מלחמה קשה, טילים בכל הארץ ואני לא אחזור ממנה, חשוב לי שתתכונני, שתדעי שאני שלם עם זה וזה מה שאני הכי רוצה, אני מוכן להקריב את החיים שלי למען המדינה הזו כדי שאתם תחיו חיים טובים יותר, זה יעשה אותי הכי מאושר״
שלו היה אחד כזה שמיד מתאהבים בו, עם חוש הומור, שמחה, שנינות, חוכמה, נתינה, טוב לב, חיוך ועיניים קורנות.

הוא היה winner אמיתי והצטיין בכל דבר בו עסק ולמרות כל המאפיינים הטובים שאפיינו אותו היה מאד צנוע בדרכו ותמיד התייחס לכולם באהבה, ״אהבת חינם״ היתה המוטו שלו.

הוא תמיד דאג לכולם ושם עצמו במקום אחרון, פעל בדרכי נועם כדי לקדם את צדקת הדרך וההגנה על חלשים והלך בעוז ונחישות אחר האמת הפנימית שלו.

סרטון של מכבי חיפה לזכרו:
https://youtu.be/J0Tep292Mzw?si=q6OuPBhEk4KfP8j7