"אם אתה יכול לחלום את זה אתה יכול לעשות את זה."
לא הלל אמר את המשפט הזה, אבל כך הוא חי.. וזה הסטיקר שלו.
הלל שמואל סעדון ז"ל
בן 21, נפל בקרבות הגבורה במוצב סופה בשמחת תורה 7.10.23
בנם הבכור של דבורה בתיה ואלעד משה. נולד ביום כ"ט בשבט תשס"ב (11.2.2002) בגוש עציון. אח גדול לתמיר, נבו, סהר ואוראל.
הלל גדל והתחנך בגוש עציון. למד בבית ספר יסודי מקומי ובכפר הנוער הדתי "נווה שריה" לאומנות, יצירה וקיימות.
כנער בעל ידי זהב, פרח בסביבה היצירתית של כפר הנוער. הוא יצר אומנות בעץ, התנסה בנגרות ובנפחות והיה ממקימי חוות הסוסים במקום. הלימודים, והעבודה בחווה במיוחד, בנו את אופיו, פיתחו בו חריצות, נחישות ויכולת התמדה, ואפשרו לו להתוודע לכישרונותיו הרבים ולממש אותם. במשך שלוש שנים, קם כל בוקר ב-6:00 להאכיל את הסוסים ולטפל בהם, לא נח לרגע, עבד ויצר עד השעות הקטנות של הלילה.
החיבור בינו לבין הסוסים היה סיפור אהבה של ממש. הוא היה קאובוי בנשמה, יצא לקורס מדריכי רכיבה, למד אילוף סוסים והתחרה בתחרויות ארציות של ענף ה"אקסטרים קאובוי", בהן הרוכב עובר עם הסוס מסלול מכשולים ומבצע עמו תרגילים שונים.
לפני הצבא עשה שנת שירות בחוות "טנא ירוק", ליד היישוב רותם שבבקעת הירדן. הוא לקח חלק בצוות התפעולי של החווה, ושימש כרועה צאן. מדי בוקר, נהג לצאת למרעה עם עדר של שלוש-מאות כבשים, רכוב על גבי הסוסה שלו ומלווה בכלבי רועים. אחר הצהריים היה חוזר לחווה, מבצע את המשימות השוטפות, ושומר על העדר בלילות. העבודה הייתה קשה, אך הוא הרגיש שהוא מגשים את עצמו, היה מאושר ואמר שהוא "חי את החלום".
ב-8.12.2021 התגייס הלל לצה"ל ושירת כקלע חוד וכנווט חוד בסיירת "עורב" של חטיבת הנח"ל. לשירות הצבאי הגיע בגישה של "אני עושה בצבא את הכי טוב שאני יכול", וכך עשה. מפקדיו וחבריו לצוות העידו שהיה החייל הכי מקצועי, אהוב, רגיש ואכפתי, עם יכולת נתינה אינסופית. בידי הזהב שלו נהג לשפצר את הציוד של כולם, והיה תמיד הראשון להתנדב ולקחת אחריות. השירות תפס מקום משמעותי בחייו, והתפקיד והצוות היו עבורו מעל לכול.
היה לו חוש הומור חד ומושחז, חיוך גדול ואור בעיניים, אהבה אדירה לחיים ויכולת לנצל כל רגע בהם. הוא היה רודף אמת וצדק, רגיש, מלא חמלה ונתינה ללא כל רצון לקבל תמורה. היצירתיות נבעה מתוכו בשפע, בקלות וללא מאמץ, והוא אהב לבטא אותה בעבודה עם הידיים, ובעיקר באמצעות יצירה בעץ. לכל מקום נשא איתו סכין גילוף וכמה חתיכות עץ, ובכל רגע פנוי נהג לגלף מהן יצירות, שאת כולן חילק כמתנות לבני משפחתו, לחבריו ולמכריו.
הלל היה עם חיוך תמידי, אור בעיניים, לב ענק, ואנרגיה בלתי נגמרת.
הוא האמין שהוא יכול לעשות הכל, להגשים את כל החלומות שלו והוא אכן הספיק לעשות הרבה.
כל דבר שהוא עשה, עשה עד הסוף בכל הכח והתגבר על כל המכשולים.
בתיכון הוא היה חלק ממקימי חוות הסוסים והתאהב בעולם הסוסים. למד לרכב מקצועי, השתתף בתחרויות, ולמד להיות גם מדריך רכיבה ומאמן.
אח''כ עשה שנת שירות בחווה בה היה רועה צאן רכוב על סוסה ומלווה בכלבי רועים, שמר על אדמות ארץ ישראל, עבד מאוד קשה אך היה מאושר - "אני חי את החלום" כדבריו.
כשהתגייס אמר - אני עושה הכי טוב שאני יכול. ואכן הוא הגיע לסיירת עורב נח"ל והיה קלע חוד ונווט חוד וחייל מקצועי מאוד.
גם ברגעיו האחרונים בקרב נתן את כל כולו, נלחם בכל כוחו ובחר לעמוד ולהגן על חבריו עד שנפל.
בחרנו להנציח אותו במקום של חיים ואנרגיה, במקום שהוא כל כך אהב. שבו דורות של תלמידים יזכו בזכותו לתהליך עומק משמעותי כמו שהוא עבר בחוות הסוסים בברוש הבקעה - שנקראת עכשיו חוות הלל.
יהי זיכרו ברוך.
הקטע שקראתם יכול להשתלב כחלק ממערך שיעור מוכן בנושא הנצחה או גבורה, הכולל שאלות לדיון, הצעות לפעילות והכוונה פדגוגית.
מתאים ללימוד בכיתה, בקבוצה או לפעילות חינוכית קהילתית.
פונט כתב היד המשולב באתר הוא כתב ידו של החייל איתן פיש אשר נפל בקרב בשג'אעיה ונוצר במסגרת מיזם 'אות חיים'
